ולדימיר מדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ולדימיר מדם (22 ביולי 1879 - 9 ביוני 1923, בניו יורק), ממנהיגי תנועת הבונד.

מדם נולד בליטא בשנת 1879, להורים יהודים שהמירו דתם לנצרות והשתייכו לכנסייה הפרבוסלבית. אביו היה רופא צבאי, הוא גדל במינסק ולאחר מכן למד משפטים בקייב, שם גם נחשף לאידאולוגיה סוציאליסטית. במקביל, התעוררה בו גם התעניינות והזדהות עם זהותו היהודית.

ב-1900 החל להיות פעיל של תנועת הבונד הסוציאליסטית, שדגלה (בניגוד לציונות) בפתרון בעיית היהודים בארצות מושבם. בגלל פעילותו הפוליטית, נידון ב-1901, על ידי השלטונות הצאריים, לחמש שנות מאסר עם עבודת פרך בסיביר, והוא נמלט לשווייץ. בבזל ובז'נבה העמיק את מעורבותו בתנועה הפוליטית, והפך למנהיג מרכזי בארגון הגולה של הבונד. ב-1905 שב לרוסיה. בוילנה (ליטא) ערך מדם את "נאשה סלובו", בטאון הבונד בשפה הרוסית והתפרסם כנואם. מדם הצטרף למנהיגות הבונד בפולין וב-1913 נידון שוב למאסר, הפעם בפולין, בשל פעילותו הפוליטית. בעת הכיבוש הגרמני של פולין במלחמת העולם הראשונה, היה מנהיג הבונד בפולין. בשנת 1921 היגר לארצות הברית שם פרסם מאמרים בעתון האידי פֿאָרווערטס והמשיך לפעול בשם הבונד עד מותו.