ועידת התביעות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועידת התביעות, או בשמה הרשמי הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה, הינה ארגון עולמי ללא כוונת רווח הפועל באמצעות משא ומתן להבטחת פיצויים והשבת רכוש לניצולי שואה וליורשים של קורבנות השואה.
[עריכה] היסטוריה
בתגובה לקריאות מארגונים יהודיים ומדינת ישראל, בספטמבר 1951 נשא קאנצלר מערב גרמניה, קונרד אדנאואר, את הדברים הבאים בפני הבונדסטאג:
| "... פשעים שלא ניתן לתארם בוצעו בשם העם הגרמני, דבר הקורא למתן פיצויי מוסרי וחומרי... הממשלה הפדרלית מוכנה, ביחד עם נציגי העם היהודי ומדינת ישראל...להביא לפתרון הבעיה של הפיצויים החומריים ובכך להקל על הדרך להסדר רוחני של סבל אינסופי." | ||
חודש לאחר הנאום של אדנאואר, כינס נחום גולדמן, היו"ר המשותף של הסוכנות היהודית ונשיא הקונגרס היהודי העולמי, פגישה בניו-יורק של 23 ארגונים יהודיים לאומיים ובינלאומיים ראשיים. המשתתפים הבהירו כי שיחות אלו אמורות להיות מוגבלות לתביעות חומריות בלבד, וכך נולדה הוועידה בנוגע לתביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה – ועידת התביעות. מועצת המנהלים של הוועידה החדשה כללה קבוצות שלקחו חלק בהקמתה, וכל ארגון חבר מינה שני חברים למועצה.
לוועידת התביעות הייתה משימה לשאת ולתת עם ממשלת גרמניה על תוכנית פיצויים בנוגע לנזקים חומריים ליהודים ולעם היהודי, שנגרמו על ידי גרמניה במהלך השואה. ב-10 בספטמבר 1952, לאחר שישה חודשי משא ומתן, ועידת התביעות והממשלה הפדראלית הגרמנית חתמו על הסכם המכיל שני פרוטוקולים, הידוע בשם "הסכם השילומים". פרוטוקול מספר 1 קרא לחקיקת חוקים אשר יפצו את קורבנות הנאצים באופן ישיר לגבי תביעות פיצויים והשבת רכוש שנגרמו מרדיפות הנאצים. בהתאם לפרוטוקול מס. 2, ממשלת גרמניה סיפקה לוועידת התביעות סך של 450 מיליון מרקים גרמני לשם מתן סיוע, שיקום ויישוב מחדש של קורבנות רדיפות הנאצים, בהתאם לדחיפות צרכיהם, כפי שנקבע על ידי הוועידה. כמו כן נחתמו הסכמים עם מדינת ישראל.
ההסכמים היו, נכון לזמנם, בעלי ייחוד היסטורי. כל שלושת הגופים המעורבים – ועידת התביעות, מערב גרמניה, וישראל – לא היו קיימות לפני מלחמת העולם השניה, ולמרות זאת כולן היו חלק מהסכם לפיצויים בגין הפשעים שבוצעו בתקופה זו.
בציינו את החשיבות ההיסטורית של הסכמים אלו, כתב דוד בן-גוריון במכתב בשנת 1952 למייסד ולנשיא הראשון של הוועידה, נחום גולדמן, "בפעם הראשונה בתולדות העם היהודי, אשר היה נתון לדיכוי ולשוד במשך מאות בשנים... המדכא והשודד היה צריך להחזיר חלק מהשלל ולשלם פיצויים קולקטיביים עבור חלק מהרכוש השדוד."
בזמנו, ועידת התביעות התרכזה בסיוע לניצולים נזקקים על יד מגוון רחב של סוכנויות שירותים סוציאליים ובשיקום הקהילות היהודיות באירופה. בתפקודה כגוף א-פוליטי, היא לקחה על עצמה 500 פרויקטים ב-29 מדינות במטרה לחזק את הקהילות ולשמור על אחדותן ועצמאותן. בנוסף לכך, למרות כל המכשולים הפוליטיים הרבים, ועידת התביעות הקצתה כספים לשם סיוע לניצולי שואה שחיו מאחורי מסך הברזל, אשר לא היו יכולים לפנות לשם קבלת תשלומי פיצויים אינדבידואליים.
בכפוף להסכמים, המשיכה ועידת התביעות לשאת ולתת עם ממשלת גרמניה להשגת תיקונים של ההתחייבויות החוקיות השונות שנכללו בפרוטוקול מס. 1, ופיקחה על יישום חוקי הפיצויים והשבת הרכוש השונים.
ממשלות גרמניה שילמו עד היום יותר מ-100 מיליון דולר ליישוב תביעות על ידי החוק שוועידת התביעות נשאה ונתנה לגביו. יותר מ-278,000 ניצולים קיבלו פנסיות לכל החיים בהתאם לחוקי הפיצויים של גרמניה הפדראלית (BEG), כשעשרות אלפים מניצולים אלה ממשיכים כיום לקבל את הפנסיות. מאות אלפים נוספים קיבלו תשלומים חד-פעמיים בהתאם לחוקי הפיצויים הגרמניים.
