משה מונטיפיורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה (חיים) מונטפיורי (24 באוקטובר 1784 - 28 ביולי 1885), נדבן ושתדלן יהודי מאנגליה, אשר הקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי" (Sir Moses [Haim] Montefiore) – שר במשמעותו העברית המקורית כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה.

מונטיפיורי נולד בשנת 1784 בעיר ליוורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו לאנגליה בה גדל והתחנך. בבגרותו השתלם במסחר והיה אחד מ־12 הברוקרים היהודים בבורסה של לונדון. הוא נכנס לעסקי מסחר עם אחיו אברהם ועשה חיל בעסקיו. ב־1812 נשא את יהודית כהן ברנט, בת למשפחה עשירה וגיסתו של איל ההון נתן מאיר רוטשילד. כספרדי, היה בנישואים אלה עם בת משפחה אשכנזית מיוחסת משום שבירת מוסכמה בקהילה היהודית האנגלית. מונטיפיורי נכנס לעסקי בורסה וביטוח עם משפחת רוטשילד והתעשר מאד, עד כי בשנת 1824, בגיל 40, יכול היה לפרוש ולהקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית.

תוכן עניינים 1 פעילות ציבורית 2 פעילות בארץ ישראל 3 חיים אישיים 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] פעילות ציבורית

כראש עדת הספרדים בלונדון דאג להקדיש את זמנו לעסקי הציבור והקים מוסדות צדקה. הוא ייסד קרן התיישבות יהודית, שנקראה "מזכרת משה", ואף תרם כספים לאנגלים לא יהודים. בין השנים 1835-1874 עמד בראש ועד שלוחי הקהילות - Jewish Board of Deputies - הארגון החשוב ביותר של יהודי אנגליה. הייתה זו הכהונה הארוכה ביותר של אדם אחד בתפקיד זה. בין השנים 1837-1838 כיהן כ"שריף של לונדון" (מעין סגן ראש עיר). עושרו, ייחוסו, מעמדו, הופעתו המרשימה וקומתו התמירה פתחו לו דלתות בכל אשר פנה, והוא השכיל לנצל נתונים אלה לשתדלנות למען קהילות יהודיות. מונטיפיורי התקבל אצל ראשי השלטון ברוסיה, במרוקו ובגרמניה, וסייע ליהודים נרדפים.

בשנת 1840, כשנודע למונטיפיורי על עלילת דמשק, פעל בהצלחה לביטולה, ואף קיבל מן הסולטן הטורקי התחייבות בכתב ("פירמאן") להגנה על היהודים. שש שנים אחר-כך נסע להיפגש עם הצאר ניקולאי הראשון, בניסיון - שנכשל - לבטל פקודת גירוש נגד יהודים במערב רוסיה, ולסייע לשיפור חייהם של כלל יהודי רוסיה. בשנת 1859 בא לרומא ועזר למשפחת מורטארה שבנם אדגרדו בן השש נחטף על ידי כמרים קתולים ועל אף התנגדותם של ההורים הוכנס תחת הדת הנוצרית.

כאשר יהודי מרוקו היו צפויים לפרעות בשנת 1863 - פעל מונטיפיורי להשגת כתב הגנה ושוויון זכויות ליהודים. באופן דומה פעל למען יהודי רומניה בשנת 1867 ובמקומות רבים אחרים. גם כשהיה כבר כבן תשעים היה מוכן לצאת בשליחותן של קהילות יהודיות נרדפות. בפעולותיו למען יהודי התפוצות פעל מונטיפיורי מתוך הרגשת אחווה עם כל היהודים בעולם, ועל-פי העיקרון של ערבות הדדית - "כל ישראל ערבים זה לזה".

[עריכה] פעילות בארץ ישראל

מונטפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים. הביקור הראשון נערך ב־1827, והאחרון בשנת 1875 כשהוא בן 91 שנה. הוא סייע להתפתחות היישוב העברי בארץ ישראל ולהקלת תנאי החיים של היהודים בה. מונטיפיורי האמין שלא די בחלוקת כספי נדבות, אלא יש להפנות את היישוב היהודי בירושלים וארץ ישראל לאפיקים פרודוקטיביים ולהבראת אורחות חייו. בין היתר, יזם את הקמת השכונה משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים, בכספי יהודה טורא, ובתיה הראשונים נמסרו חינם לדיירים נזקקים בשנת 1860. כמו-כן פעל לשיפור שרותי הרפואה בירושלים, הקמת בתי מלאכה ויצירת מקומות תעסוקה, הן בירושלים והן מחוץ לה. מוכרת במיוחד טחנת הקמח שהקים ועומדת עד היום בשכונת ימין משה, הנקראת על שמו. הטחנה משכנת היום מוזיאון קטן על מונטיפיורי ופועלו, ובצידה העתק משוחזר של המרכבה בה נהג לתור את הארץ.

חמש שכונות קרויות על שמו בירושלים: מזכרת משה, זכרון משה, אוהל משה, ימין משה - בנחלאות ובעיר הישנה, וקרית משה, שהפכה לשכונה גדולה בכניסה לירושלים.

בשנת 1846 קיבל תואר אצולה מן המלכה ויקטוריה, אשר אישרה לו גם לקבוע על סמל משפחתו את הכיתוב "ירושלם" באותיות עבריות.

[עריכה] חיים אישיים

מונטיפיורי ואשתו יהודית היו נשואים באושר ואהבה עד מותה של יהודית בשנת 1862, חודשים ספורים לאחר יובל ה־50 לנישואיהם. לזוג לא היו ילדים. בצעירותו לא היה מונטיפיורי יהודי שומר מצוות (ואחיו הורשיו אף היה אחד ממייסדי בית הכנסת הרפורמי בלונדון), אך למן ביקורו הראשון בירושלים התקרב מאוד לדת ולמסורת. מאז קיימו בני הזוג אורח חיים אדוק. בין השאר היה הרב הראשי האשכנזי של לונדון, נתן אדלר, מהאנשים המקורבים ביותר למונטיפיורי. הוא הקפיד לקחת עימו שוחט למסעותיו בעולם כדי שיוכל לספק בשר כשר, ולאירועים ונשפים אליהם הוזמן עם שועי עולם נהג להביא מזון וכלים משלו. בבית שהקים בעיר רמסגייט בקרבת לונדון בנה בית כנסת, ובשכונת משכנות שאננים אותה בנה בירושלים דאג שיהיו שני בתי כנסת לשימוש 16 המשפחות שהשתכנו בה – אשכנזי וספרדי. יהודית נהגה להתלוות אליו למרבית מסעותיו בעולם.

זמן קצר לפני מותו של מונטיפיורי, חגגו קהילות יהודיות ברחבי העולם את יום הולדתו ה־100. הוא נפטר בשנת 1885 בעיר מגוריו רמסגייט.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: משה מונטיפיורי