חוק יסוד: חופש העיסוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חוק יסוד: חופש העיסוק
תאריך לועזי	3 במרץ 1992
תאריך עברי	כ"ח באדר א' התשנ"ב
כנסת	שתיים-עשרה
עיקרי החוק	הגנה על חופש העיסוק
נוסח מלא	אתר הכנסת

חוק יסוד: חופש העיסוק הוא חוק יסוד שנועד להגן על חופש העיסוק, כלומר על זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. לחוק זה ולחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העניקה הכנסת מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה.

[עריכה] הזכות המוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק

ההגנה הניתנת בחוק יסוד: חופש העיסוק מופיעה בסעיף 3 לחוק: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".

[עריכה] הבטחת המעמד העל חוקי

מתוך מודעות לחשיבותו של חופש העיסוק ומתוך מודעות לבעיות שהוא עלול לעורר, בחרה הכנסת להעניק לחוק יסוד: חופש העיסוק מעמד משפטי עליון, שיובטח על-ידי שלל הגנות.

ראשית, סעיף 4 לחוק יסוד זה קובע: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה זכה לכינוי "פסקת הגבלה", וכשמו כן הוא - הוא מגביל וקובע סייגים לכנסת בבואה לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק (על משמעותו של סעיף זה ראו בערך המהפכה החוקתית).

שנית, סעיף 6 לחוק יסוד זה מגן על החוק מפני תקנות שעת חירום, בקובעו שאין לממשלה את הסמכות לשנות את חוק יסוד זה - ובהכרח, לפגוע בחופש העיסוק - באמצעות תקנות שעת חירום, כמבואר: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים".

שלישית, לחוק יסוד זה הוענק שריון, כלומר על מנת לשנות אותו יש צורך ברוב מוחלט של חברי כנסת (61 חברי כנסת, לכל הפחות) התומכים בשינוי, ולא רק זאת אלא שהשינוי צריך להיות במתכונת של חוק יסוד, כפי שנקבע בסעיף 7: "אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת".

למעשה, מתברר שהכנסת אזקה את ידיה שלה והגבילה את כוחה בבואה לפגוע בחופש העיסוק, וכך הבטיחה את מעמדו החוקתי של חוק יסוד זה. אולם, בשל שיקולים קואליציוניים התוסף לחוק סעיף חריג, שזכה לכינוי "פסקת התגברות", והוא מאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק, כל עוד הוא התקבל ברוב של חברי הכנסת, כמבואר (סעיף 8א): "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר".