חסינטו בנאבנטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חסינטו בנאבנטה

חסינטו בנאבנטה Jacinto Benavente Martínez (נולד במדריד ב-12 באוגוסט 1866 ונפטר ב-14 ביולי 1954). נחשב למחזאי הגדול ביותר של ספרד במאה ה-20, זוכה פרס נובל לספרות.

בנאבנטה היה בן יחיד לאב שהיה רופא נודע (פסל לזכרו הוצב באחד מגני מדריד). בנאבנטה למד משפטים, אך לאחר מות אביו בשנת 1885, החליט להקדיש את חייו לספרות. הוא ערך מסעות, כמנהל קרקס וכשחקן וביקר ברוסיה, צרפת, גרמניה ואנגליה. בשנת 1913 התקבל לאקדמיה הספרדית. הוא אהב ילדים וייסד תיאטרון ילדים ונוער. את כל הפרסים שקיבל במהלך חייו, תרם לקרן להגשת ארוחת בוקר לתלמידים.

בשנים 1908 - 1912 לקח חלק בעיתון אל אימפרסיאל. מאמריו קובצו לאחר מכן בחמישה כרכים. בנאבנטה ערך כתב עת בשם חיי הספרות ונתן בו דריסת רגל לסופרים צעירים.

בשנת 1920 מונה למנהל התיאטרון הספרדי הלאומי.

בנאבנטה ניסה להיבחר לפרלמנט הספרדי, אך ללא הצלחה.

בשנת 1922 הוענק לו פרס נובל לספרות על "החייאת המסורת המפוארת של הדרמה הספרדית". לאחר מכן אירגן להקת תיאטרון וערך איתה סיורים בצפון ודרום אמריקה. הממשלה הספרדית (בתקופתו של פרנקו) העניקה לו אותות כבוד לרוב.

[עריכה] יצירתו

בנאבנטה כתב מעל 170 מחזות ואפילו בהיותו בן 87 חיבר 5 מחזות חדשים בשנה אחת. השקפת עולמו הייתה פסימית והוא הצטיין בשנינות מרירה. הוא הושפע ממולייר. בשנת 1892 פרסם מחזות רומנטיים, בהם ניכרת השפעתו של שייקספיר. וכעבור שנה פרסם ספר שירים. המחזה הראשון שהוצג בהצלחה, נכתב על ידו בהיותו בן 28, בשנת 1896. ביצירתו יש ארבע קבוצות עיקריות: