טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן היה אירוע שבו רצחו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן, שהתקיימה ב-1972.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת שנת 1972
בשנת 1972, עוד קודם לטבח הספורטאים, ביצעו ארגוני הטרור הפלסטינים מספר מתקפות טרור כנגד יעדים ישראליים, הן בישראל עצמה והן בחו"ל. ב- 8 במאי 1972 נחטף מטוס סבנה שהיה בדרכו מבריסל לתל אביב בטיסה 571. החוטפים היו חברי ספטמבר השחור. למחרת השתלטו כוחות קומנדו ישראליים על המטוס ושיחררו את בני הערובה, במה שנודע להיות מבצע סבנה. שלושה שבועות מאוחר יותר, ביצעו חברי ארגון הטרור "הצבא האדום היפני", שפעלו בשליחות החזית העממית, מתקפת טרור רצחנית בנמל התעופה בן גוריון. בפיגוע זה נהרגו 24 בני אדם. כן בוצעו פעולות שונות כנגד שגרירויות ישראליות.
[עריכה] השתלטות הטרוריסטים על הספורטאים
ב-5 בספטמבר 1972, בשעה 4:30 לפנות בוקר, נפתח מבצע הטרור "בירעם ואיקרית". כפי שכונה על ידי ארגון "ספטמבר השחור". שמונת הטרוריסטים הפלסטנאים היו: מוחמד מסאלחה (שהיה מפקד הפעולה), יוסף נזאל (סגנו) ג'אמל אל ג'ישי, עדנאן אל ג'ישי, מוחמד ספדי, חאליד ג'אווד, אחמד שייח' טהה ועפיף אחמד חאמיד. המחבלים ידעו כולם גרמנית ועברו הכשרה צבאית ממושכת לקראת הפעולה.
בליל ה- 4 בספטמבר, מעט לפני חצות, נפגשו השמונה במסעדה בתחנת הרכבת במינכן, שם התקבצו ממקומות ההגעה השונים שלהם. הם ניגשו אל תאי שמירת החפצים, שם חיכו להם הנשק והתחמושת שהוטמנו מבעוד מועד, לבשו אימוניות (כדי לדמות לספורטאים) ונסעו בשתי מוניות אל הכפר האולימפי במינכן. בשעה 04:10 ירדו מהמוניות שהביאו אותם סמוך לשער A25.
במסגרת התקפת הטרור חדרו שמונה מחבלים חמושים, חברי הארגון לכפר האולימפי. המחבלים השתלטו על דירה ששימשה את חברי משלחת ישראל לאולימפיאדה. במהלך ההשתלטות נרצחו מרים המשקולות יוסף רומנו ומאמן ההיאבקות משה ויינברג, אשר ניסו להתנגד למחבלים. תשעה חברים נוספים במשלחת ישראל נלקחו כבני ערובה.
בני הערובה היו: דוד ברגר - מרים משקולות, יוסף גוטפרוינד - שופט היאבקות, אליעזר חלפין - מתאבק, מארק סלבין - מתאבק, זאב פרידמן - מרים משקולות, קהת שור - מאמן קליעה, אנדריי שפיצר - מאמן סייף, עמיצור שפירא - מאמן אתלטיקה ויעקב שפרינגר - שופט הרמת משקולות.
המחבלים, שאיימו להוציא להורג את בני הערובה, דרשו, בתמורה לשחרור בני הערובה, את שחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל ועוד שני מחבלים שנכלאו בגרמניה. ממשלת ישראל סירבה לדרישת החוטפים. ממשלת גרמניה, שרצתה קודם כל להרחיק את האירוע מהאולימפיאדה כדי לאפשר למשחקים להימשך כסדרם, הביעה הסכמה לאפשר לחוטפים ולחטופים להגיע במטוס לתוניסיה. התוכנית הגרמנית הייתה כי במהלך המעבר למטוס בשדה התעופה ישתלטו כוחות הביטחון על החוטפים וישחררו את החטופים. במסגרת התוכנית הובילו שני מסוקים את המחבלים ואת בני הערובה מהכפר האולימפי לשדה התעופה הצבאי הגרמני פירסטפלדברוק.
[עריכה] נסיון החילוץ
אולם הפעולה הייתה כישלון צורב. בלילה שבין 5 ו-6 בספטמבר 1972, במהלך הניסיון של משטרת גרמניה לחלץ את החטופים, נרצחו כל תשעת החטופים, בשעה שהיו כפותים בתוך המסוקים, ביריות ובהשלכת רימונים של שוביהם ושל כוח החילוץ הגרמני. חמישה מן המחבלים נהרגו במהלך ניסיון החילוץ, ושלושה מהם נתפסו בחיים. שוטר גרמני אחד נהרג מחילופי האש. ראש "המוסד", צבי זמיר, היה עד לטבח.
התחרויות האולימפיות הופסקו שעות אחדות לאחר שנודע על רצח 2 הישראלים ותפיסת בני הערובה. לאחר סיומו הטראגי של האירוע החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לערוך טקס אזכרה לנרצחים באצטדיון האולימפי, ואחר כך להמשיך את התחרויות לפי התוכנית לאחר הפסקה של 24 שעות. החלטה זו זכתה לביקורת רבה. משלחת ישראל שבה לישראל, עם גופות חברי המשלחת שנרצחו, ולא המשיכה בתחרויות. מספר מצומצם של ספורטאים ממדינות אחרות החליטו לפרוש מהמשחקים.
שלושת המחבלים שנתפסו שוחררו ב-30 באוקטובר 1972, פחות מחודשיים לאחר האירוע, כאשר ממשלת גרמניה המערבית נכנעה לארגון "ספטמבר השחור", שחטף מטוס נוסעים של חברת "לופטהאנזה". בסרט התעודה "יום אחד בספטמבר" נטען כי חטיפת המטוס הייתה מתואמת עם השלטונות הגרמניים וכי המחבלים שוחררו משום שגרמניה לא רצתה להחזיקם בארצה וכך "למשוך אש" אליה מצידם של ארגוני הטרור.
[עריכה] תגובת ישראל
התגובה המיידית לרצח הייתה מהלומה על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בתקיפה אווירית מאסיבית זו, שנערכה ב-8 בספטמבר, נהרגו עשרות מחבלים.
בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, להוציא להורג את כל חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם האל אכן הצליח להרוג, במאמץ שנמשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שחוסל בינואר 1979.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- י"א חללי מינכן, באתר הוועד האולימפי בישראל
