טרשת עורקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרשת העורקים הוא שם כללי למספר מחלות שאיפיונן הוא עיבוי דופן העורק והתקשחותו בשל משקעים שומניים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהות המחלה
הנפוצה שבטרשות העורקים מכונה אתרוסקלרוזה (Atherosclerosis) והינה מחלה בה נחסמים בהדרגה העורקים בשל הצטברות חומר שומני מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק. טרשת העורקים יכולה להתפתח בעורקים שונים בגוף ולפגוע באיברים שמוזנים באמצעותם: מוח, לב, כליות, גפיים ועוד. המחלה מהווה את גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות האחרים גם יחד.
התהליך הטרשתי הינו תהליך כרוני וא-סימפטומטי (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר בגיל מוקדם ונמשך עד לשלבים מתקדמים של חסימת העורקים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילאים מאוחרים יותר, כאשר שיעור החסימה מגיע לכ-90%. התסמין העיקרי הוא כאב או התכווצויות בשל מחסור בחמצן לאיבר הנדרש.
טרשת עורקים עלולה להתרחש כמעט בכל מקום בגוף. באופן כללי מבחינים בין טרשת עורקים כלילית לבין טרשת עורקים היקפית.
בטרשת עורקים כלילית הטרשת פוגעת בעורקים המובילים דם ללב, ועלולה לגרום לתעוקת חזה ואוטם בשריר הלב.
בטרשת עורקים היקפית, הטרשת עשויה לפגוע בכל עורק בגוף ובמיוחד באב העורקים התחתון, עורקי הגפיים, עורקי המוח ואף עורקי העיניים. במקרים הללו טרשת העורקים עשויה לגרום לקשיי הליכה (בעקבות חסימה בעורקי הגפיים), קשיי ראיה (בעקבות חסימת עורקי העיניים). במקרים חמורים עלול להתרחש נמק של איברים שונים כמו מעיים, טחול, כבד, קיבה,ידיים ורגליים, ואף אירוע מוחי במקרה של טרשת בעורקי המוח.
במקרה של טרשת עורקים כלילית, הנגע הטרשתי מתפתח בהסתעפויות העורקים הגדולים ובלב. מתחיל להתפתח בעקבות חדירת LDL לתוך דפנות העורקים, מתחת לתאי האנדותל (החלל הסאב-אנדותיאלי), התחמצנותו והצטברותו בחלל. בנוסף, ישנה הצטברות של טסיות דם, יסודות סיביים כגון פיברינוגן, ישנה הפרשת גורמי גדילה, ישנה התערבות של מערכת החיסון בעיקר תאי דלקת ועוד. תהליכים אלו גורמים להתפתחות הנגע הטרשתי, דבר המוביל לחסימת העורקים ולירידה באספקת החמצן לשרירים ולרקמות. הנגע שנוצר עלול להפוך לבלתי יציב, וחלקים ממנו עלולים להינתק ולהיסחף אל זרם הדם, להגיע לעורקים הכליליים ולגרום לחסימתם ולאוטם שריר הלב.
[עריכה] גורמי סיכון
עד כה ידועים מספר גורמי סיכון העלולים להשפיע על התפתחות המחלה. גורמי סיכון אלו נקראים "גורמים אטרוגנים" (מזרזי תהליך טרשתי). הגורמים עלולים להגביר את התפתחות הנגע הטרשתי, להביא למעורבות מהירה של מקרופאגים ולהתפתחות דלקת חריפה באזור הנגע. בשלבים מאוחרים יותר, ניתן יהיה לצפות מעורבות של תאים מה-media ומה-adventitia בתהליך הטרשתי.
גורמי הסיכון:
- תזונה עתירת שומנים: תזונה זו עלולה להעלות את רמת השומנים בדם ובהם רמות כולסטרול וטריגליצרידים גבוהות. ובפרט אכילה של שומן רווי (בשר שמן, חמאה, ביצים) או שומן מוקשה שהפך תהליך כימי, שבו הפך משומן לא רווי לשומן רווי.
- עישון: העישון עלול להגביר ייצור רדיקלים חופשיים בגוף ולהעלות את כמות הכימיקלים בדם. הרדיקלים החופשיים והכימיקלים הינם מולקולות ראקטיביות מאד, היכולות להשתתף בתהליכי חמצון ה-LDL בדם ולגרום להצטברותו בדפנות העורקים. נחשב לאחד הגורמים המסכנים ביותר.
- השמנה. עודף משקל מהווה גורם סיכון.
- חוסר מאמץ גופני ושמירה על כושר גופני. מאמץ גופני מעכב את התפתחות טרשת העורקים.
- סוכרת וסוכרת סמויה.
- מחלות: מחלות המאופיינות ברמות גבוהות של כולסטרול וטריגליצרידים בדם, כגון "היפר-ליפידמיה", "היפר-כולסטרולמיה" ועוד.
- תורשה: בני אדם הרגישים גנטית למחלה הינם בעלי סיכון גבוה לפתח את המחלה מהר יותר.
[עריכה] אבחנה
שיטות האבחנה שונות מטרשת אחת למשנייה. בעוד שבטרשת עורקים כלילית נעשות הבדיקות: בדיקת סיבולת במאמץ, אקוקרדיוגרפיה, ניטור אק"ג רצוף, הדמיה באיזוטופים, אנגיוגרפיה שבו נעשית צילום רנטגן של העורקים לאחר הזרקת תמיסה אטומה לקרני רנטגן. בטרשת בגפיים אבחנה נעשית באמצעות בדיקת דופלר שבו זרימת הדם נמדדת לפי הרעש שהיא מפיקה, או בבדיקת אנגיוגרפיה.
[עריכה] ראו גם
- מחלת בירגר | מחלת ריינו | כחלון גפיים
[עריכה] לקריאה נוספת
- מרק, המדריך הרפואי השלם, כנרת זמורה ביתן דביר, 2002, פרקים 26-29
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר יעל קשתן, טרשת עורקים, אתר מט"ח
- מרים סלוין, טרשת עורקים - מחלת המאה. אתר סנונית
- אודליה ששון, מדריך תזונה במחלות לב: מניעה וטיפול, אתר הדסה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
