יהושע בן אריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע בן אריה (נולד בשנת 1929) הוא פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה לשעבר. בן אריה הוא מגדולי חוקריה של ירושלים וארץ ישראל, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל.
נולד בפתח-תקוה למשפחת יהושע שטמפפר ממייסדי המושבה.
החל דרכו כמורה בבית ספר תיכון וכחוקר במחלקת ההיסטוריה של צה"ל. לאחר שעבר לאקדמיה ורכש לו שם ומעמד בארץ ובעולם, הירבה לפעל במוסדות להשכלה גבוהה בישראל (היה למשל ממקימי אוניברסיטת חיפה), כמו גם במוסדות חינוך ותרבות שונים במדינה (משרד החינוך, יד יצחק בן-צבי, המועצה לשימור אתרים ועוד).
נחשב לאבי האסכולה הגאוגרפית-היסטורית המודרנית בארץ. העמיד דור שלם של תלמידים ממשיכי דרכו ברחבי האקדמיה הישראלית, בהם פרופ' רות קרק ופרופ' רן אהרנסון (באוניברסיטה העברית), פרופ' גדעון ביגר (באוניברסיטת תל אביב), פרופ' יוסי בן-ארצי (באוניברסיטת חיפה), פרופ' יוסי כץ (באוניברסיטת בר-אילן) ורבים אחרים.
בין מאות פרסומיו בולטים הספרים "ארץ ישראל במאה הי"ט - גילויה מחדש"; "עיר בראי התקופה - ירושלים במאה הי"ט" כרך א': העיר העתיקה, כרך ב': העיר החדשה בראשיתה; "צייריה וציוריה של ארץ-ישראל"; "ארץ בראי עברה".
מחיבוריו ברשת:
- פרופ' יהושע בן-אריה , ספרי מסעות: המקור להכרתה של ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה- 19, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
