יהושע קנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יהושע קנז (נולד ב-1937) יליד פתח תקוה הוא סופר, עורך ומתרגם ישראלי.

קנז ידוע בעיקר בזכות הרומנים שפרסם, אך הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". קנז, הממעט להתראיין, חי מספר שנים בפריז וראה את עצמו כ"שגריר התרבות הצרפתית". ספריו תורגמו למספר שפות והוא נחשב לסופר המחובק על ידי הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל". ורמז בכך לשופט המקראי הקדום עתניאל בן קנז.

ספרו "מחזיר אהבות קודמות" עובד על ידי עמוס גיתאי לסרט קולנוע בשם "עלילה", שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה באותה שנה (2003) . ספריו "אחרי החגים" ו"האישה הגדולה מן החלומות" עובדו למחזות.

קנז מתרגם מצרפתית שירים וסיפורים (אונורה דה בלזאק למשל) ומתחילת המאה ה-21 עובד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. עד היום פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים" ו"מכתב לשופט".

זוכה פרס ביאליק ב-1994 (יחד עם חנוך לוין).

מבחינת דעותיו הפוליטיות, נוטה קנז לשמאל הציוני והנו חבר ותומך נלהב של מרצ עוד מימי רצ. בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במיקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת.

[עריכה] ספריו

אחרי החגים (1964)
האישה הגדולה מן החלומות (1973)
מומנט מוזיקלי (1980)
התגנבות יחידים (1986)
בדרך אל החתולים (1991)
מחזיר אהבות קודמות (1997)
נוף עם שלושה עצים (2000)

[עריכה] מתרגומיו

האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע-עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981.
אינטימיות, מאת ז’אן-פול סארטר, מצרפתית, הדר תל אביב, 1982.
האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז’ורז’ סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א 2001.
אני רוצה לישון!, מאת כריסטין דאוניה, נסח עברי - יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס'א 2001.
בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תירגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית-דבר יהושע קנז, עם עובד תל אביב, תשנ"ז 1997.
בן החולות, מאת טאהר בן ג’לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ'ט 1988.
החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964.
‫ חרפות וגידופים , מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד תל אביב, תשס'ד 2004.
מדרגות הברזל ; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס'ג 2003.
מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז’יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים 1977.
מחכים לברברים , מאת ג’. מ. קוטזי, מאנגלית, עם עובד תשס'ד 2003.
מכתב לשופט ; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד תל אביב, תשס"ה 2005.
‫ הנשיקה למצורע , מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד תל אביב תשמ'א 1981.
הסוד המשותף ; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד תל אביב, תשס"ו 2006.

[עריכה] לקריאה נוספת

יוסף אורן, קרבנות הכיסופים ל"חיים האמיתיים", על ספרו של יהושע קנז, "מחזיר אהבות קודמות", נדפס במאזנים, ע'ב, 6, 2000.
נילי לוי, חזרה לתבניות קודמות, נדפס בעיתון 77, 217, 1998.
נ.קרץ, "האשה הגדולה מן החלומות" ליהושע קנז, נדפס בסימן קריאה, 5, 1976.
קציעה עלון, האמן והערבי : "האחר האולטימטיבי" בספרו של יהושע קנז "נוף עם שלושה עצים", נדפס באלפיים, 26, תשס'ד 2004.
חיה שחם, להתפכח מחלום, להיפרד מחזון - שלושה היבטים של חניכה ארץ ישראלית, על "אדון לוי" מאת עמוס עוז, "משחקים בחורף" מאת יצחק בן-נר, ו"סודו של הנריק" מאת יהושע קנז, נדפס במחקרי ירושלים בספרות עברית, י'ח, תשס'א 2001.
יצחק לאור, ההטרוגניות היא הגיהינום : איום, מין ותרבות בנובלה "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז, נדפס באנו כותבים אותך מולדת, תשנ'ה 1995.
אורציון ברתנא, מה ידוע להם שלא ידוע לנו?, נדפס במאזנים, ס'ו, 2, תשנ'ב 1992.
יוסף אורן, מאבק על צלם אנוש, נדפס בנתיב, תשנ'ב 1992.