מאגמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאגמה היא חומר סלעי מותך, בעל טמפרטורה גבוהה מאוד, הנמצא מתחת לקרום האדמה המוצקת. לאחר שהמאגמה פורצת מקרום כדור הארץ לשטח, היא נקראת לבה. כאשר מאגמה חודרת לתחום המעטפת העליונה, או קרום כדור הארץ ויוצרת כיס מאגמתי, החום הגדול מייצר לחץ. כאשר נוצר סדק, המאגמה עולה דרכו, תוך כדי המסת הסלע הקרוב, והתמרת הסלע הרחוק יותר.
הצורות השונות שבה הסלע המאגמתי עולה ומתגבש, נקראות בשמות שונים:
- סיל - שכבה אופקית.
- דייק - שכבה אנכית שאינה מגיעה לפני הקרקע (ייתכן ובשלב יותר מאוחר, הדייק ייחשף על ידי פעולות בלייה טבעית, אך לא בכוחות עצמו).
- צינור הזנה - שכבה אופקית המגיעה לפני הקרקע ו"מזינה" התפרצות וולקנית.
- שפך - לבה שאינה מתפרצת, אלא זורמת על פני הקרקע.
- בתולית - גוש מגמאטי המתקשה בעומק האדמה.
- לקולית - גוש מגמטי בצורת פטרייה הנוצר כשהמאגמה מפעילה לחץ על השכבות מעליה וגורמת להם להתקמר.
כאשר המאגמה מתגבשת לכדי סלע מוצק בלי להגיע לקרקע, הסלעים הנוצרים נקראים "סלעים פלוטוניים" (סלעי תהום), על שם פלוטו, אל השאול. בשל תהליך ההתקררות האיטית שבה נוצרים סלעים פלוטוניים, הם נוטים להכיל גבישים גדולים בעלי גוונים שונים. דוגמה לסלע פלוטוני הוא גרניט. כאשר המאגמה מגיעה לפני השטח (והופכת ללבה) הסלעים הנוצרים נקראים סלעים וולקניים (סלעי פרץ), על שם וולקן, אל האש.
הפרשי החום הגבוהים גורמים להתקררות מהירה, על פני כמה ימים, היוצרת סלעים בעלי גוון כהה אחיד, ללא גבישים הנראים לעין. כאשר המאגמה מכילה מים, הלחץ הגבוה יוצר התפרצות געשית אלימה, המעיפה את הלבה לאוויר, וגורמת להתגבשותו תוך שניות. הסלעים הנוצרים בצורה זו, נקראים "סלעים פירוקלסטיים", ונוטים להיות נקבוביים וקלים מסלעים וולקניים אחרים. דוגמה לסלע וולקני הוא סלע הבזלת. כאשר כיס מאגמתי מתרוקן, משקל הסלעים מעליו גורם לו לקרוס, ותופעה זו היא היוצרת את לוע הר הגעש.
