מוחמד אבן אל-חנפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד אבן אל-חַנַפיָה הנו בנו של הח'ליף המוסלמי הרביעי, עלי אבן אבו טאלב ואחת מנשותיו ח'אולה בנת ג'עפר שכונתה "החנפיה". אשתו הידועה של עלי, פאטמה זהרה, שהייתה בתו של מוחמד, הייתה אמם של ילדיו המשפיעים יותר של עלי - חסן אבן עלי וחוסיין אבן עלי, שהיו האימאמים השיעים השני והשלישי.
במהלך תקופת ח'ליפותו של אביו עלי, שימש מוחמד כאחד המפקדים בצבאו, ונלחם לצדו במלחמות נגד המתנגדים לשלטונו של עלי, מבית אומיה. אבן אל-חנפיה אינו נחשב לאימאם על ידי השיעים (שכן אינו מצאצאיו של הנביא מוחמד), אולם הוא דמות חשובה בהיסטוריה השיעית מאחר שהוא שימש כמנהיגה (בתואר) של מרידה נגד הח'ליפים ה אומיים. אל-מוח'תאר, שהנהיג את המרידה שפרצה בכופה (כיום בעיראק) ב-686, הכריז על חנפיה כמהדי ו"בנו של היורש"[1], שישיב את הצדק לעולם האסלאמי. מוח'תאר פנה לשיעים לנקום את דמו של חוסיין, אולם רבים מהם סירבו, ביניהם בנו של חוסיין, עלי אבן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי[2].
נראה כי חנפיה עצמו לא נקט כמעט כל תפקיד אקטיבי במרידה, וסירב לקבל את התואר[3], לכן כשהמרד דוכא בהצלחה על ידי השלטונות, הם לא פגעו בו, והוא נפטר ב-700. תומכיו טענו כי הוא לא נפטר אלא מסתתר בהרים סביב מכה, וכשישוב יכונן שלטון צדק בעולם[4].
משמעותה העיקרית של המרידה הייתה תחילתה של מסורת שיעית, לפנות לצאצאיו של עלי, בדרישה כי ינהיגו אותם, במקום השלטון של הח'ליפים הסונים, שנחשבו למושחתים, לא צודקים ואוטוקרטים בעיני השיעים.
אל-חנפיה נחשב לאדם הראשון שהוכרז עליו כי הוא המהדי, אם כי הוא לא טען לתואר בעצמו. נראה כי הוא גם זה שחנך את מושג ה"היעלמות" של המהדי, שייחסו מאמיני כתות שונות, למתחזים למהדי.
