בית אומיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שושלת בית אוּמָיָה (ערבית: بنو أمي, בני אמיה; الأمويون , האמיים) נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס שנחשב לאחד המנהיגים החשובים בעיר מכה לפני האסלאם והיוותה שושלת הח'ליפים הראשונה באימפריה המוסלמית לאחר שלטונם של ארבעת "אל-ראשידון" (ישרי הדרך: אבו בכר, עומר, עות'מאן, ועלי). הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית בדמשק (661 עד 750), ולאחר מכן שלטו בספרד (756 עד 1031).
תוכן עניינים |
[עריכה] על השושלת
שבט אומיה היה השבט הערבי האריסטוקרטי ששלט בעיר מכה, עוד לפני תקופת האסלאם, השבט היה ידוע בעושרו, בהשכלת חבריו ושליטתו בעיצובה של מכה כאזור מרחב למקדש של כעבה. בזכות השבט, הפך המקדש למוקד העיקרי לעלייה לרגל בקרב השבטים הערבים, כשלכל אחד מהשבטים הוקצה במקדש אליל מסוים. שבט אומיה ניצל את עונת העלייה לרגל למכה בשל היותה מקום קדוש לערבים הפגאנים, כדי לקדם את ענייניו המסחריים (למשל הקים שוק מרכזי למסחר) וכדי לבצר את מעמדו הפוליטי והחברתי בקרב הערבים. הופעת הנביא מוחמד, סיכנה את מעמדו של השבט, ביחוד בשל השתייכותו של הנביא לשבט המתחרה האשם, שבתקופת הופעת מוחמד היה שבט חלש וירד מגדולתו. שבט אומיה חשש כי קבלת האסלאם, פירושה התחזקות מחושת של שבטו של מוחמד, ובכך יאבד שבט אומיה את כוחו הכלכלי והפוליטי במכה. רצונו של הנביא להפוך את המקדש כמקדשו היחידי של אללה פורשה בידיהם כנסיון של מוחמד לעצב את המקדש מחדש, על מנת לשלוט בתנועת העלייה לרגל ובכך גם לשלוט במכה מבחינה מסחרית ופוליטית, דבר שנראה כפוגע באינטרסים של שבט אומיה. לכן נודע השבט, כשבט העיקרי אשר התנגד לדת החדשה ולנביא מוחמד, כמעט כל המלחמות המשמעויות נגד הנביא נבעו מיוזמה של שבט אומיה. בסופו של דבר, הנביא הצליח לכבוש את העיר מכה, מעוזם של שבט אומיה. לאחר מות מוחמד, בחרו האומיים להתאסלם על מנת להחזיר את כוחם הפוליטי הקודם, כפי שאכן קרה. השבט, תמך בבחירתם של אבו בכר לשלטון ועמר בן אל-ח'טאב שלא היו משבט האשם וגם לא משבט אומיה, כך שהם שירתו את האינטרס העיקרי של שבט אומיה - לא להחזיר את שבט האשם לשלטון. בתקופת שלטונם של שני הח'ליפים הראושנים, האומיים החלו לכבוש את עמדות הכוח, בניהולה של המדינה המוסלמית, שבאותה התקופה, החלה להתרחב גם לאזורי מצרים ופרס; כך שבסופו של דבר, מרבית המשרות הפוליטיות והמינהליות היו בידי השבט בתקופה ההיא. עם מותו של עומר ראו האומיים שבידם הכוח להחזיר את השלטון לשבט ואכן הם עשו כאשר מינו את עות'מאן.
[עריכה] שלטון בית אומיה
שושלת אומיה הראשונה שלטה בין השנים 661 ל-750 מדמשק, שהפכה על-ידי מייסד השושלת, מועאויה אבן סופיאן, לבירת האימפריה המוסלמית. יש אירוניה בהיותו של מעאויה שליט המוסלמים, שכן היה בן לחמולת באנו עבד שאמס, שרדפה אחר מוחמד וגרשה אותו ממכה למדינה.
בתחילה היה מעאויה נציב בסוריה תחת הח'ליף השלישי, עותמאן. לאחר שנרצח עות'מאן בידי אנשים אשר היו מזוהים עם עלי אבן אבו טאלב (מייצג בית האשם), הוא הוחלף בידי עלי. האומיים התנגדו לעלייתו של עלי ההאשמי לשלטון, שעלול היה להוריד אותם מכוחם (כמו שעשה הנביא). מועאויה מרד בעלי, מאבק זה לא היה דתי, כבעבר, מאחר ושבט אומיה היה כבר שבט מוסלמי, על כן עלי לא יכל לנצל את האידולוגיה הדתית אשר עזרה בזמנו לנביא מוחמד. כוחם הכלכלי (אוצר המדינה המוסלמית היה מוחזק בתקופה הזאת על ידי בית אומיה), נוצל על מנת לגייס את חיילים והשפעתם הקודמת סייעה לאומיים לצרף למחנם שבטים רבים (מאוחר יותר, כמעט ככולם יהיו סונים) ובכך הצליח מועאויה לבסס שלטונו ולהקים את המדינה האומיית. שבט האשם ושבטים ערבים אחרים בעיקר בעיראק (האזור המתחרה לסוריה, מקום שלטונם של האומיים) התלכדו סביב צאצאי עלי וניסו להחזיר את השפעת שבט האשם לשלטון תוך ניצול דמותו הדתית של הנביא ודמותו של עלי במלחמתם נגד שבט אומיה. השלטון האומיי הפעיל את מדיניות ההתנקשויות בדמויות הבכירות של מנהיגי שבט האשם (שמאוחר יותר משם יבואו האמאמים השיעים). כך למעשה, לאחר מלחמות רבות, חולקה האימפריה המוסלמית לשניים. אולם עם רציחתו של עלי בשנת 661, מעאויה הכריז על עצמו כעל ח'ליף האימפריה המוסלמית כולה. עלייתו לשלטון של מעאויה מסמנת את סיום שלטון ארבעת "הח'ליפים הצדיקים" שמרכז שלטונם היו הערים הקדושות מכה ומדינה, ומעבר מרכז האומה המוסלמית לסהר הפורה.
במשך כל תקופת שלטונו סבל שלטון בית אומיה מחוסר לגיטימיות דתית ואתנית - מבחינה דתית החליף מעאויה אבן סופיאן התאסלם עם אביו אבו סופיאן רק אחרי כניעת מכה בפני הנביא מוחמד, כלומר זמן רב אחרי האליטות המוסלמיות הוותיקות: המוהאג'ירון (הקבוצה שברחה עם מוחמד מן העיר מכה לעיר אל מדינה בשנת ההג'רה (שנת 622) או האנצאר (תושבי אל מדינה שסייעו למוחמד והמוהאג'ירון). גם העובדה שבית אומיה בחר בדמשק לבירתו יצרה מצב בו מסופוטמיה ופרס המאוכלסות הרבה יותר מסוריה ראו עצמן כמחוזות כבושים על ידי מיעוט, אי שביעות נחת זאת גרמה למרידות אזוריות רבות עד שלבסוף בשנת 750 הודחה השושלת האומיית מן השלטון במזרח התיכון.
בסופו של דבר, התלכדו תומכו בעלי (שיעת עלי, הסיעה של עלי) עם בית עבאס (ענף מבית האשם) והצליחו למגר את השלטון האומיי במזרח בשנת 750, בקרב הזאב, בו נרצח מרבית השבט בידי העבאסים, ובית עבאס הפך לשושלת הח'ליפים החדשה. נסיך מבני בית אומיה, עבד אל רחמן, נמלט מחרבם של העבאסים לספרד (דרך צפון אפריקה), כבש את קורדובה, וייסד שם שושלת בית אומיה חדשה. בית אומיה שלט בממלכה המוסלמית בספרד במשך כ-300 שנה, עד לשנת 1031.
[עריכה] קשרי החוץ של הח'ליפות האומיית
הח'ליפות האומיית הייתה אוטרקית ומבודדת כמעט לחלוטין, ובמשך כל זמן שלטונה לא הוחלפו משלחות דיפלומטיות או מסחריות בינה לבין העולם המערבי. חוסר הנכונות של הממלכה ליצור מגע לא אלים עם שאר העולם נבע מראיית העולם המוסלמית של דאר אל אסלאם (תחום המחייה של המוסלמים) ודאר אל חרב (התחום שמחוץ לדאר אל אסלאם, שבו מצווים המוסלמים ללחום מלחמת קודש).
בצפון קיימה הממלכה מלחמת התשה בלתי נגמרת במחוזות ההרריים של אנטליה כנגד הביזנטים. עם שאר שליטי אירופה הנוצרית - המרובינגים הקרולינגים והלומברדים, לא התקימו קשרים פרט לפשיטות ימיות אקראיות.
במזרח קיימה הממלכה קשרים כלכליים עם עמים ומדינות השוכנים לאורך האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט כגון סנד (היום בפקיסטן), זנזיבר, אינדונזיה ואפילו סין. מסעות אלו הם ההשראה לאגדות סינבד המלח. לעומת קשרי המסחר הימיים עם המזרח, פסק הסחר היבשתי עם המזרח בדרך המשי, בעקבות פלישת השבטים הטורקיים ממרכז אסיה.
מדרום היו למוסלמים קשרי מסחר ומס עם השבטים הנובים דרומית למצרים. אלו באו לידי ביטוי בעיקר ביבוא עבדים אפריקאים ויצוא מזון.
[עריכה] שליטים מבית אומיה
השנים המופיעות לאחר כל שם הן שנות השלטון.
[עריכה] ח'ליפים מבית אומיה
- מועוויה הראשון (אבן סופיאן), 661-680, מייסד השושלת.
- יאזיד הראשון (אבן מועוויה), 680-683 - הרג את חוסיין בן עלי, נכדו של מוחמד, בקרב קרבלה; זכור לדראון כשליט חלש-אופי אך אכזר.
- מועוויה השני (אבן יאזיד), 683-684, שלט רק ארבעה חודשים וויתר על הכהונה.
- מרואן הראשון (אבן חקם), 684-685.
- עבד אל מאליכ (אבן מרואן), 685-705, נחשב לשליט מלומד ומוצלח. ייסד את כיפת הסלע בירושלים.
- אל וליד הראשון (אבן עבד אל מאליכ), 705-715, הרחיב את גבולות האימפריה.
- סלימאן (אבן עבד אל מלכ), 715-717), אחיו הצעיר של אל וואליד הראשון, הח'ליף היחידי שקבע את מושבו ברמלה.
- עומר (אבן עבד אל עזיז), 717-720, מונה בידי סולימאן לתפקיד למרות שלא היה בנו, בשל כישוריו והשכלתו. למרות שלטונו הקצר נחשב במסורת האיסלמית לאחד מטובי הח'ליפים, שני רק לארבעת הח'ליפים הראשונים (שלא היו מבית אומיה).
- יאזיד השני (אבן עבד אל מאליכ), 720-724, בן דודו של עומר. בתקופתו החלה מלחמת האזרחים עם בני בית עבאס.
- השאם אבן עבד אלמלכ, 724-743, אחיו של אל וליד הראשון.
- אל וואליד השני (אבן יאזיד השני), 743-744, אחיינו של הישאם. עלייתו לשלטון נתקלה בהתנגדות רבה בשל המוניטין שיצאו לו כמי שחי חיים לא מוסריים.
- יאזיד השלישי (אבן אל וואליד), 744, אחיינו של אל וואליד השני. שלט במשך כחצי שנה בלבד, עד מותו. זכה לכינוי "זאזיד הגרוע", בין השאר בשל סירובו להעלות את שכר החיילים בצבא בהתאם להבטחת קודמו.
- איברהים (אבן אל וואליד), 744, אחיו של יאזיד השלישי, שלט זמן קצר בלבד, ויתר על הכהונה ונמלט בשל חששו מאויביו הפוליטיים.
- מרואן השני (אבן מוחמד), 744-750, בן דודו של איברהים. ירש אימפריה מתפרקת, והפסיד לבית עבאס בקרב זאב, בו נהרגו מעל 300 מבני בית אומיה.
[עריכה] אמירים מבית אומיה בקורדובה
- עבד אל רחמן הראשון, 756-788, מייסד השושלת בקורדובה.
- הישאם הראשון, 788-796.
- אל חקם הראשון, 796-822
- עבד אל רחמן השני, 822-852, נחשב לחלש שבשליטי בית אומיה בספרד.
- מוחמד הראשון, 852-886
- אל מונדהיר, 886-888
- עבדאללה אבן מוחמד, 888-912
- עבד אל רחמן השלישי, 912-929, נכדו של עבדאללה, עלה לשלטון בגיל 22. הכריז על עצמו כעל ח'ליף ב-16 בינואר 929 - השליט המוסלמי הראשון מחוץ למכה שנטל לעצמו תואר זה; התואר הגביר את יוקרתו בקרב נתיניו בספרד ובצפון אפריקה.
[עריכה] ח'ליפים מבית אומיה בקורדובה
- עבד אל רחמן השלישי, כח'ליף, 929-961.
- אל חקם השני, 961-976, למדן ואספן ספרים ידוע. בימיו תורגמו ספרים רבים מלטינית ויוונית לערבית. ספרייתו הושמדה במצור הברברי על קורדובה בשנת 1100.
- הישאם השני, 976-1008, בנו של אל חקם השני.
- מוחמד השני, 1008-1009.
- סולימאן השני, 1009-1010.
- הישאם השני (שוב), 1010-1012.
- סולימאן השני (שוב), 1012-1017.
- עבד אל רחמן הרביעי, 1017, נרצח זמן קצר לאחר תחילת כהונתו.
- עבד אל רחמן החמישי, 1023-1024, הוכתר בדצמבר 1023 ונרצח בינואר 1024.
- מוחמד השלישי, 1024.
- הישאם השלישי, 1027-1031, אחרון הח'ליפים לבית אומיה.
[עריכה] הארצות שבהן שלט בית אומיה בשיא כוחו
[עריכה] ראו גם
- היסטוריה של האיסלם
- ח'ליף
