מוניו גיתאי-ויינראוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוניו גיתאי-ויינראוב הוא אדריכל ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חיים
האדריכל גיתאי-ויינראוב הוא בוגר הבאוהאוס שבעיר דסאו (1930 - 1933). במהלך לימודיו עבד במשרדו של האדריכל מיס ואן דר רוהה, ששימש באותה התקופה כמנהל המוסד. עם שובו ארצה בשנת 1934 בחר גיתאי-ויינראוב לקבוע את מקומו בעיר חיפה.
בין השנים 1937 - 1959, עבד בשותפות עם האדריכל אל מנספלד, והחל משנת 1959 פעל כעצמאי.
בשנת 1948 מונה גיתאי-ויינראוב לתפקיד ראש המחלקה לאדריכלות באגף התכנון במשרד העבודה, אותו ניהל האדריכל אריה שרון, שם עמלו באותה העת על הכנת תוכנית האב הארצית.
גיתאי-ויינראוב עסק במרבית חייו בהנחלת מורשת הבאוהאוס וזאת עשה על ידי הוראת האדריכלות בפקולטה לאדריכלות בטכניון. במאי הקולנוע הישראלי המצליח עמוס גיתאי הנו בנו, ואף למד אדריכלות בטכניון.
[עריכה] פרויקטים בולטים
- מועדון פועלים בקריית חיים, 1943.
- אנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות בקריית חיים, (בשיתוף אל מנספלד) 1948 - 1953.
- הצעה זוכה לתכנון קריית הממשלה (לא בוצע), 1950.
- שיכוני מגורים מ"טיפוס M" בקריית ים 1952 - 1955, בקריית אליהו 1954 ובקריית שפרינצק 1956.
- המכון האידראולי בטכניון, 1953 - 1956.
- שיכוני מגורים מ"טיפוס T" ברמת הדר, 1959 - 1963.
- מוסד שיקומי לעיוורים בקריית חיים, 1956 - 1958.
- ספינות צים: ישראל (1954), שלום (1964), הרצל (1958).
[עריכה] לקריאה נוספת
- Richard Ingersoll, Munio Gitai Weinraub, Electa, Millano, 1994.
