מחקרי תאומים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחקרי תאומים הם מהכלים המרכזיים שבאמצעותם חוקרת הפסיכולוגיה המודרנית את שאלת התורשה מול הסביבה: עד כמה אחראים הגנים להתפתחות האנושית ועד כמה זו מושפעת מהסביבה. ממצאי מחקרי התאומים תרמו לעלייתה של ההשקפה הדוגלת בעליונות התורשה. התברר שתאומים זהים שהופרדו בלידתם דומים זה לזה בצורה מפליאה. אף על פי כן אין ממצאי מחקרים אלו שוללים את הסברה שגם לסביבה יש השפעה על התפתחותו והתהוותו של האדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של חקר התאומים
בשלהי המאה ה-19 פרסם פרנסיס גלטון ספר שבו טען כי התורשה היא העיקר והשפעתה של הסביבה טפלה, אף ש"האפשרות שהטיפוח מועיל כה מעט נראית כמנוגדת לכל הנסיון האנושי". גולטון הסתמך בין השאר על קווי הדמיון המרובים שמצא בין תאומים. מסקנותיו היו שנחוצה מדיניות של אוגניקה – המוכשרים יורשו ללדת יותר ילדים. לתמיכה המדעית באוגניקה היו השלכות בארצות הברית – נכפה עיקור על בעלי אינטליגנציה נמוכה, באישורו של בית המשפט העליון. כבר בכך היה להמחיש כמה מסוכן השימוש בטיעון המדעי כדי לעצב חקיקה מדינית.
הקומוניזם, שהטעים את חשיבותה של הסביבה לעיצוב ההבדלים הבין אישיים, שלל את מחקרי התאומים מכל וכל. לעומת זאת, הנאצים מצאו בנושא זה כר לפעולה. באושוויץ ערך הרופא יוזף מנגלה ניסויים מחרידים בזוגות תאומים. בין השאר הוא הרעיל זוג תאומים ומדד הבדלים בזמן שנדרש לרעל להמיתם, הרג תאומים, ביתר גופותיהם והשווה בין האיברים. על משמעותם של מחקריו כותב לורנס רייט:
- "קשה שלא להיתקף תדהמה לנוכח הנאיביות המדעית שלו, הסאדיזם שאפיין את ניסוייו וההפקרות והבזבוז שנהג במשאביו היקרים – התאומים עצמם. אין לנו אלא להסיק כי הטירוף של המעללים הנאציים בכללותם היה טוטאלי עד כדי כך שהכריע את הדיסציפלינה המדעית וריסק את התבונה המדעית הרגילה. גם אם יתגלו רישומיו אי פעם אין כמעט סיכויים שיהיה בהם עניין רב לחוקרי תאומים, לבד מאשר כדוגמה מתריעה על מה שקנאות פוליטית יכולה לעשות לדחף המדעי"
ב-1966 פרסם סיריל ברט, פסיכולוג בריטי בעל מוניטין, מחקר על 53 זוגות תאומים זהים שגודלו בנפרד. על פי ממצאיו, לא היה כל קשר בין משקי הבית שבהם גודלו התאומים לבין האינטליגנציה שלהם. רק התורשה קבעה את מנת המשכל. ברט אמד את התורשתיות של האינטליגנציה בקרב התאומים שחקר ב-0.771. גם לאחר שהוסיף זוגות תאומים רבים למדגם נותר אומדן זה בעינו במדויק. עובדה סטטיסטית מתמיהה זו עוררה את חשדו של הפסיכולוג ליאון קאמין, מתנגד מובהק לאסכולת ברט. אחר חקירה הוא הראה כי למעשה מימצאי ברט היו מפוברקים מהיסוד. על סיריל ברט כותב אבשלום אליצור:
- "קשה לתאר אדם כל כך מושחת וכל כך – אני מוכרח להשתמש במלה קשה – נאלח, כי לפסיכולוגיה שלו נלוותה גם אידאולוגיה מעמדית שאמרה שאין טעם להשקיע בחינוך המעמדות הנמוכים כי כאלה הם מטבעם".
סילוק תוצאות מחקריו של ברט מהמאמרים האקדמיים הוביל להערכה שהמתאם בין תורשה למנת משכל נמוך משחשבו – לא 80%, אלא 60%, אם כי כיום קיימת שוב מגמה להעלות את האומדן.
בשנות השישים הייתה מדיניות סוכנות האימוץ במדינת ניו יורק להפריד בין תאומים שהוריהם מסרו אותם, אם משיקולים מדעיים קרי לב, ואם מתוך הנחה שמוטב לילד לגדול ללא תאום. כך נעשה גם בשלישייה זהה שנמסרה לאימוץ בשנת 1961. תשע עשרה שנה מאוחר יותר נפגשו שניים מהשלישיה באקראי בקולג' שאליו הלכו ללמוד. השלישי קרא על המפגש בעיתון וגילה ששני התאומים זהים לו לחלוטין. כל אחד מהילדים נמסר למשפחה יהודית שהשתייכה למעמד חברתי אחר, עשירים, מעמד ביניים ומעמד צווארון כחול. אחד מילדי השלישיה תיאר בדיעבד את האופן שבו הוא רואה את המחקר שבו השתתף שלא מרצונו: "זה חלום בלהות. חרא נאצי".
[עריכה] מחקרי התאומים במיניסוטה
בשנות השמונים ערך תומס בוצ'ארד, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת מינסוטה מחקר מקיף על תאומים זהים שגודלו בנפרד. ממצאיו היו שבתכונות אופי, כמו חמש התכונות הגדולות, יש דמיון בין תאומים זהים שהופרדו, אך נראה שהתורשה אינה חזות הכול. הוא קבע את השונות הקשורה לתורשה על 0.4 בערך. באינטליגנציה הממצאים היו חד משמעיים יותר – המתאם בין התאומים שנחקרו היה 0.76. חשוב להדגיש שאין להסיק מכך ששלושה רבעים מהשונות באינטליגנציה בין בני אדם היא תורשתית. המחקר עסק בתאומים שחלקם גדל בסביבה דומה למדי – מעמד הביניים במערב. בסביבה כזו הראה המחקר, ומחקרים אחרים כדוגמתו, שחשיבותה של התורשה לאינטליגנציה עולה בהרבה על חשיבות הסביבה. כדוגמת נגד קיצונית, במצב שבו אחד הילדים היה מגודל כ"ילד יער" בידי זאבים, יש להניח שהתוצאות היו שונות.
מצד שני, גם אין להבין שחלק האינטליגנציה המושפע מהסביבה הוא קל לשינוי במשך החיים. בין הגורמים הסביבתיים נמצאת גם סביבת הרחם, אשר עשויה להיות שונה עבור כל אחד מהתאומים, ושהשפעותיה, לפחות בחלקן, אינן הפיכות.
בוצ'ארד וצוותו התפעמו מהדמיון הרב שהתגלה בין תאומים בנושאים אנקדוטיים למיניהם: אותם פחדים, אותם תחביבים, אותה נטייה רומנטית לפזר מכתבי אהבה, אותו מנהג לכסוס ציפורניים, אותה שיטה לקרוא עיתונים מהסוף להתחלה, אפילו אותם שמות לכלב.
הממצא המדהים ביותר של המחקר היה שתאומים זהים שגודלו בנפרד אומנם דומים פחות באינטליגנציה זה לזה מאשר תאומים זהים שגודלו יחד, אך הם דומים יותר בתכונות האופי. ניתן לפרש עובדה זו כמצביעה על חשיבות החיפוש אחר ייחודיות באישיות האדם. התאום מנסה לעצב דפוסי התנהגות שאינם דומים לאלו של אחיו הזהה לו. גם נראה מכאן שסביבה משפחתית משותפת, בניגוד למה שנהוג לחשוב, אינה צפויה לפתח תכונות אופי דומות.
[עריכה] המקרה של ג'ון\ג'ואן
ב-1963 בוצעה מילה רפואית בזוג תאומים באמצעות זרם חשמלי. הפין של אחד הילדים נשרף, ורופאים ייעצו להורים לגדלו כילדה. התינוק שהפך לתינוקת עבר סירוס וטיפולים הורמונליים. החוקרים שעקבו אחרי ילדותו טענו כי הוא מתנהג בדיוק כילדה. "אפשר לשנות את הדפוסים הקונבנציונליים של ההתנהגות הזכרית וההתנהגות הנקבית", פסק השבועון טיים שסבר שהמקרה מאושש את טיעוני הפמיניסטיות. אולם עם התבגרותה של הילד\ה שכונה בספרות ג'ון\ג'ואן התברר שעריצותה של הביולוגיה גדולה משחשבו. הנערה המתבגרת עברה תקופה של סבל נפשי מתמשך, ואף הודיעה על כוונות אובדניות. אחרי שבישרה שבכוונתה לעבור ניתוח לשינוי מין, הודה בפניה אביה במה שאירע לה.
בעקבות הגילוי שבה הנערה להיות נער. ג'ון\ג'ואן עבר ניתוחים שנועדו להשיבו אל מינו המקורי, החל לטפח שרירים, התנהג כגבר צעיר טיפוסי ואף נשא אישה.
[עריכה] מתאמים כלליים בין תאומים
| תכונה | תאומים זהים (זהות גנטית) |
תאומים לא זהים (קרבה גנטית של אחאים רגילים) |
הערות |
| אינטליגנציה | 0.86 | 0.60 | 0.72 בתאומים זהים שגודלו בנפרד, 0.47 באחאים |
| יציבות נפשית | 0.53 | 0.13 | נמדד לפי תשובות עצמיות לשאלון. המתאמים לפי אבחנה של חברים נמוכים מעט יותר |
| נועם הליכות | 0.42 | 0.19 | כנ"ל |
| חמש התכונות הגדולות - ממוצע | 0.52 | 0.23 | כנ"ל |
| נטייה מינית | 0.5 | 0.5 בתאומות, נמוך מאוד בתאומים | המחקרים בתחום בעייתיים בגלל סיבות סטטיסטיות ומתודולוגיות |
| סכיזופרניה | 45% מהתאומים הזהים של סכיזופרן יהיו סכיזופרנים | 15% | הסיכוי לסכיזופרניה באוכלוסייה – 1% |
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
לורנס רייט, תאומים – גנים, סביבה ומסתרי זהות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ט
