מיתרידטס השישי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיתרידטס השישי ("Mithridates VI") הידוע גם כמיתירדטס אופטור ("Eupator Dionysius") (132 לפנה"ס -63 לפנה"ס) מגדולי מלכי פונטוס, שליט פונטוס בין השנים 111 לפנה"ס - 63 לפנה"ס. מאויביה המרים של הרפובליקה הרומית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות
מיתרידטס היה בנו של מיתרידטס החמישי מלך פונטוס. לאחר מות אביו בשנת 120 לפנה"ס החלו מאבקי ירושה בינו, אימו, ואחיו הצעיר, שהסתיימו כנראה בשנת 111 לפנה"ס. מיתרידטס תפס את המלוכה בכוח, כלא את אימו, והרג את אחיו. בשנת 110 לפנה"ס פלש מיתרידטס לחצי האי קרים על פי בקשת ההתיישבויות היווניות שם, הביס את הסקיתים שאיימו על מושבות אלו, והוכתר כמלך ממלכת בוספורוס.
[עריכה] המלחמות נגד רומא
אך המלך הצעיר לא הסתפק בזאת. מספר שנים מאוחר יותר כבר כבש את ארמניה הקטנה, פונטוס המזרחית וקולכיס, ובמקביל לדרך הצבאית דאג גם לכרות ברית עם מלך ארמניה באמצעות הסכמי חיתון. מיתרידטס נהדף לראשונה בשנת 92 או 93 לפנה"ס על ידי סולה, כאשר ניסה לכבוש את קפדוקיה ופאפלגואניה. סולה, אז נציב קיליקיה, קיבל הוראות לבלום השתלטות זו. הוא יצא בראש כוחות צבאיים רומיים דלים שהועמדו לרשותו ומספר כוחות עזר שגייס מבנות הברית של רומא באזור קפדוקיה. לאחר שעבר את נהר הטאורוס ניצח סולה בקלות את נציבו של מיתרידטאס בקפדוקיה ואת כוחות העזר שנשלחו לשם על ידי מלך ארמניה. מיתרידטס ויתר במהרה על כל טענה שהייתה לו כלפי השטח הקפדוקי שכבש וטען לניקיון כפיים בכל הסיפור. נסיונו השני של מיתרידטס החל כשנה מאוחר יותר, תוך כדי שהוא מנצל את ההתקוממויות בחצי האי האפניני. הוא כבש את פאפלגוניה ואת ביתניה ושבה את מלכיהם, אך שוב נכנע ללחץ כבד של הרומאים, כשהוא נסוג מהשטחים החדשים ומשחרר את המלכים השבויים. מעט מאוחר יותר החל את מלחמת מיתרידטס הראשונה בכך שפלש שוב לביתניה.
כשהגיע סולה למזרח בהוראת הסנאט הרומי, בשנת 87 לפנה"ס, מיתרידטס, שכרת ברית עם אתונה, השתלט כבר על רוב אסיה הקטנה ואיי הים האגאי ורק מספר ערים יווניות, בראשות רודוס, נשארו נאמנות לרומא וערכו מלחמת מגן נואשת נגד הכובש הפונטי. גם בדרום יוון נחל מיתרידאטס הצלחות רבות עד שכוחותיו נעצרו בביואטיה על ידי הנציב הרומי במקום. סולה החל את מסע המלחמה שלו באפירוס. כוחותיו מנו 5 לגיונות, מספר רב של פרשים, וכוחות עזר שגייס מתסליה וביאוטיה. מאפירוס עבר סולה לאטיקה דרך ביאוטיה, וצר על מעוזי הכוח של מיתרידטס ביוון, אתונה ופיראוס. בגלל חוסר חמור באוניות שלח סולה את סגנו, לוקלוס, לגייס צי בקפריסין, בעוד הוא מפצל את כוחותיו בין אתונה ופיראוס. סולה לא היסס לבזוז את אוצרות מקדשי היוונים בדלפי ואולימפיה ולכרות את חורשות אקדמיה והליקון הקדושות לצרכי מלחמתו. לאחר מצור ממושך נפלה אתונה בשנת 86 לפנה"ס לידיו של סולה ונבזזה על ידי חייליו. לאחר מכן ניצח את הצבא הפונטי במספר קרבות חשובים, והבריח את צבאו של מיתרידטס בחזרה לאסיה.
בקיץ 85 לפנה"ס, לאחר שסידר את עניני רומא ביוון, וחבר אל הצי הרומי, חצה סולה את מצרי הדרדנלים ועבר לאסיה הקטנה. כשהגיע לשם מצא צבא רומי שני, שנשלח על ידי ממשלת הפופולרים החדשה, שהדיחה את סולה מתפקידו כמצביא המלחמה הפונטית. בניגוד לתקוותו של מיתרידאטס לא פרצו קרבות בין שני המצביאים הרומים שאיימו עליו. לנוכח היתרון הרומי הברור אילץ סולה את מיתרידטס לדון על תנאי כניעתו ועל שלום אפשרי ליד דרדנוס. המלך הפונטי נסוג מכול כיבושיו, שילם פיצויים לרומא, ומסר לה את צי המלחמה שלו.
בשנת 82 לפנה"ס פלש לוקיוס ליקיניוס מורנה, נציב פרובינציית אסיה, לפונטוס. הפלישה נחלה מפלה, והרומאים נסוגו בהוראת סולה. קרב זה נקרא מלחמת מיתרידטס השנייה.
בשנת 74 לפנה"ס סיפחה רומא את ביתניה לפרובינציית אסיה. מיתרידטס ראה בסיפוח זה איום ישיר על ממלכתו, ופתח במלחמה חדשה נגד רומא, הידועה כמלחמת מיתרידטס השלישית. מיתרידטס הצליח להביס את נציב ביתניה, להשמיד את הצי הרומי, ולהטיל מצור על קיסיקוס. אך בואו של המצביא הרומי לוקולוס לאסיה הקטנה שינה את מהלך המלחמה, וגרם לשבירת כוחו של צבא פונטוס. מיתרידטס נאלץ לברוח לארמניה, ממלכת חתנו. בשנת 69 לפנה"ס פלש לוקלוס גם לארמניה, והביס את מלכה, אולם מרידה שפרצה בצבאו מנעה ממנו לסיים את המלחמה, ומיתרידטס ניצל מרידה זו כדי לחזור לפונטוס.
[עריכה] הבריחה ומוות
הצעיר השאפתן פומפיוס מונה לנציב הפרובינציה האסיאתית ופתח במלחמה כנגד פונטוס ב-66 לפנה"ס. פומפיוס הביס את מיתרידטס ליד העיר ניקופוליס, מלך פונטוס המובס ברח לקרים, שם הקים צבא חדש בן 36,000 חיילים אותם אימן בשיטת הרומיות. בשנת 63 לפנה"ס פרץ נגדו מרד בהנהגת בנו, וכאשר כוחות המורדים סגרו על מבצרו האחרון, הוא התאבד בעזרתו של אחד משומריו. בכך תמה תקופתו של מלכה הגדול ביותר של פונטוס, שגרם צרות רבות לרומאים. עם נפילתו של מיתרידטס, גדול אויביה של הרפובליקה הרומית במזרח, נפתח לפני הרומאים האגן המזרחי של הים התיכון (כולל ארץ ישראל), שנפל לידיהם כמו פרי בשל. התקדמותם של הרומאים מזרחה נעצרה מעתה והלאה רק על ידי האימפריה הפרתית.
[עריכה] טריוויה
סיפור חייו של מיתרידטס השישי שימש כהשראה למחזהו של ראסין 'מיתרידאטס' (בצרפתית Mithridate), ומחזה זה שימש כבסיס לכמה אופרות, שהמפורסמת בהן היא האופרה המוקדמת של מוצרט, "מיתרידטס, מלך פונטוס" (באיטלקית: Mitridate, re di Ponto).
