מלחמת האופיום הראשונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת האופיום הראשונה הייתה מלחמה על זכויות סחר בין בריטניה לשושלת צ'ינג בסין אשר נמשכה בין 1839 ל1842. המלחמה, שנתפסת כיום כתחילתו של האימפריאליזם האירופי בסין, יצרה היסטוריה ארוכה של התנגדות סינית למערב, התנגדות שנמשכת במובנים מסוימים עד לימינו.
תוכן עניינים |
[עריכה] הסיבות לפריצת המלחמה
בתחילת המאה ה-19 סחורות סיניות אשר שווקו באירופה נחשבו יוקרתיות ביותר והסחר בהן העשיר מאוד את הסוחרים בהן. אולם ייצוא הסחורות מאירופה לסין סבל מהעובדה שהסינים לא גילו עניין בסחורות זרות ומכך נבע הקושי למצוא סחורות אותן יסכימו הסינים לרכוש. הבריטים, בחפשם סחורה שכזו, גילו במהרה את האופיום והשתמשו בתכונותיו הממכרות ליצירת רווחים קפיטליסטיים. בין 1821 ל1837, גדלה כמות הסם המיובאת לסין על ידי הבריטים פי חמישה.
הממשלה הסינית, על רקע דאגתה לבריאות הציבור, שאפה להפסיק את הסחר ההולך והמתגבר בסחורה החדשה. מאמציה הראשוניים של הממשלה נשאו פירות כאשר הממונה על הנושא מטעם הממשלה הסינית, לין זשו, הצליח להכריח ב-1839 את נציב הסחר הבריטי למסור לידיו את כל האופיום שברשות הבריטים בסין מה שהביא למתיחות אלימה בין הסינים לנציגים הבריטים ששהו בה.
לאחר חודשיים מיום מסירת האופיום לידי הסינים, נרצח אזרח סיני בידי שני מלחים בריטיים אשר, בשל הסכם הסחר שנחתם בין סין ובריטניה, נעצרו והובאו למשפט בבית דין בריטי בעיר קנטון שבמחוז גוואנגזו. הסינים, אשר נענו בשלילה על דרישתם לקבל לידיהם את הרוצחים ולשפוט אותם בעצמם, גירשו את הכוחות הבריטים מסין.
[עריכה] תחילת הלחימה
הבריטים, שהחלו להתכונן למלחמה בסינים, כבשו את הונג קונג (אז נמל סחר קטן ולא משמעותי) והכשירו אותו כבסיס לכוחותיהם. הלחימה החלה בחודש יולי, כאשר שתי ספינות מלחמה בריטיות הביסו והשמידו בקרב ימי 29 ספינות סיניות. בשנה שלאחר מכן, כבשו הבריטים את המְצרים בכניסה לנהר הפנינה, נתיב המים שמקשר בין הונג קונג למחוז גוואנגזו, ב1841 הם השתלטו על האזורים השולטים במחוז וכבשו את העיר נינגבו ואת הנמל הצבאי שבצ'ינחאי.
לאחר שב-1842 הביסו הבריטים את הסינים וכבשו את שאנגחאי ואת הכניסה לנהר היאנגצה, ציר תחבורה ימית ראשי בסין, נכנעו הסינים.
[עריכה] סוף המלחמה ותוצאותיה
סופה הרשמי של המלחמה הגיע עם החתימה על חוזה נאנקינג אשר חייב את הסינים לאפשר לבריטים סחר חופשי במדינה, סיפח את הונג קונג לבריטניה והתיר לבריטים לקבל בעלות על חמישה נמלים בסין: גוואנגזו, אמוי (כיום שיאמן), פוצ'ו (כיום פוזו) , שנחאי ונינגפו (כיום נינגבו).
הקלות בה הביסו הבריטים את הכוחות הסינים העיבו על יוקרתה של שושלת קינג, מה שהיה אחד הגורמים למרד טאי פינג (1862-1850). למנצחים לעומת זאת, סלל הנצחון במלחמה את הדרך לפתיחת השוק והחברה הסינים למטרותיהם המיסיונריות של הבריטים.
