מערכת שלוש התקופות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מערכת שלוש התקופות |
מערכת שלוש התקופות היא מערכת המחלקת את הפרהיסטוריה האנושית לשלושה פרקי זמן, ע"פ הטכנולוגיה העיקרית ששימשה בני אותה תקופה ביצירת כלים. שלושת התקופות הן:
מערכת זו פותחה על ידי הדני כריסטיאן יורגנסן תומסן בשנות ה-20 של המאה ה-19 על מנת למיין כלים באוסף שהפך מאוחר יותר למוזיאון ההיסטוריה הלאומי של דנמרק.
טענתו של תומסן היתה, כי לא היו משתמשים בכלים מאבן אם ברונזה הייתה בנמצא, ובדומה לכך, איש לא היה מייצר כלי ברונזה אם היה ניתן לייצר כלי ברזל. תומסן הסיק כי התפתחויות אלה היו חייבות להגיע בסדר כרונולוגי, והוא היה הראשון להציע פיתוח שיטה לסווג כלים ואתרים. רעיון זה היה מהפכני באותה תקופה והיווה שיפור עצום לדרך הבלתי מסודרת בה התנהלה הארכאולוגיה באותה תקופה.
מאוחר יותר, חולקה תקופת האבן לשלוש תקופות:
- התקופה הפליאוליתית (תקופת האבן הקדומה)
- התקופה המסוליתית (תקופת האבן התיכונה)
- התקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה)
חלוקות נוספות התווספו מאוחר יותר, על מנת לחלק כל תקופה לקדומה, תיכונה ומאוחרת. בתרבויות מסוימות, הוסיפו החוקרים תקופה "כלקוליתית", כלומר תקופת נחושת, בין התקופה הניאוליתית לתקופת הברונזה.
על אף שההתפתחות בתחום הובילה לחלוקה נוספת במערכת ולדיוק נוסף בשיטה, עדיין אין מערכת שלוש התקופות מסוגלת לספק פרק זמן מדויק, אלא רק פרק זמן יחסי. כיום מתארכים כלים ארכאולוגיים בשיטה מודרנית הנקראת תיארוך פחמן 14. בנוסף, המערכת רלוונטית בעיקר לאירופה ולמזרח התיכון, מכיוון שבאזורים אחרים לא התפתחו התקופות באותו סדר. באפריקה, לדוגמה, התפתחה התרבות לתקופת הברזל היישר מהתקופה הניאוליתית.
על אף שמערכת שלוש התקופות נחשבת לפחות ופחות מדויקת ככל שחולף הזמן, היא עדיין הבסיס לארכאולוגיה של הפרהיסטוריה והמונחים שטבעה חקוקים במוחם של רוב האנשים, כולל הארכאולוגים.
