משפחת כלי בית ירח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כלי בית־ירח, לעתים כלי חִ'רְבֵּת־קֶרָךּ (Khirbet Kerak Ware), כדי חרס אופייניים לתקופת הברונזה המוקדמת ג' (2700-2300 לפנה"ס). שם החרסים הוא אחר בית ירח, עיר מוקפת חומה מתקופת הברונזה המוקדמת שנמצאת בסמוך לכנרת, מצדו המערבי של נהר הירדן. בשנת 1920 נתגלו לראשונה, באתר זה, החרסים. החרסים אופייניים לאגן הים התיכון. דגמים שונים של כלים ממשפחה זאת נמצאו בארץ ישראל ובסוריה. חשיבותם המרכזית היא באבחון תקופת הברונזה המוקדמת.

[עריכה] מקור הקדרות

"כלי־החרס האלה מעבירים אותנו לעולם שונה בתכלית מעולם הקיראמיקה הארצישראלית של תקופתה־הברונזה הקדומה שהכרנו עד כה", כתבה רות עמירן. יחודה החריף של משפחת בית־ירח מהתוצרת המקומית מעיד כי מקורה באתר חיצוני לארץ ישראל. ברם, שכיחותם מוכיחה כי לא היו תוצאת מסחר, אלא נדודי עמים זרים לתוך כנען.

אין לדעת מה היה אופי ההגירה, וניתן לשקול אפשרות של חדירה שליוה ובלתי־המונית, אם מדובר בקבוצת הנוודים הטרנס־קווקזית [1] שיבאה את אחד האבות החשודים של משפחת בית ירח, קדרות קָרַז (Karaz) או פּוּלוּר (Pulur), המיוצגת היטב בעמקי קוּרָה (Kura) ואָרַקְסֶס (Araxes) [2]. חקר מקור המשפחה ריתק מספר ארכאולוגים בעשורים קודמים, והעלה מספר תיזות עיקריות למקור הקדרות. הראשונה היא זאת שהוזכרה לעיל, קדרות טרנס־קווקזית, ומתקבלת מאוד על דעת רוב החוקרים.

עמירן הבחינה [3] בסמיכות בין סוגי החומרים שהיו בשימוש תרבות אנטולית לחומרי הח'ירבת־קרך, ויתרה מכך החפירות בעמק עָמוּק (Amuq), הנמצא בדרום תורכיה, סמוך לגבול הסורי וקרוב לים התיכון, העלה דוגמאות קדרות מסוג ה'כלים מלוטשים אדומים ושחורים' (Red Black Burnished Ware) הדומים להפליא למשפחת בית־ירח. עמירן טענה כי הן "תרבות הנחושת" האנטולית והן התרבות שהביאה את משפחת בית־ירח ארצה קושרו על ידי אב קדמון משותף, התרבות הקווקזית. גם אפשר שהתרבות שנדדה לכנען יצאה מאנטוליה. רקע נוסף לזיהוי ניתן על ידי עמירן, זהו הרקע הצריפתי (ראו המשך מאמר). את הצריפה היחודית שאופיינית למשפחה ניתן למצוא בשתי משפחות נוספות: משפחת ה־Black Topped, B ומשפחה קפריסאית, שכנראה מקורבת במידה מסוימת למשפחת בית־ירח.

[עריכה] מאפיינים

את מאפייני משפחת הכלים, ויחודם מיתר הקדרות הארצישראלית ניתן לחלק למספר תחומים, ואותם לשתי קבוצות כלליות : תהליכי היצור והמאפיינים הפיזיים־חיצוניים.

תהליכי יצור - איכות החומר ממנו נעשו הכלים ירודה יחסית, וכתוצאה מכך הכדים פריכים ושבירים. הקרמיקה הזאת נעשתה ביד, ולא על אובניים. הקדרים שלקחו חלק בתהליך יצור הכלים, ידעו את סודות הצריפה. זאת אנו למדים מהצבעים האופיניים למשפחה - אדום ושחור. בני התרבות ירדו לעומק הצריפה המחמצנת והמחזרת. הכלים הוכנו בכבשנים בחום בינוני, ועל ידי השליטה בכמויות החמצן ותהליכי החמצון בזמן יצירת הכלי, נתן הקדר לכלי את צבעו המיוחד. הכדים הוחלקו בתהליכי ליטוש. החיפוי והמירוק של הכדים מיוחדים אף הם. את הכדים ציפו בחיפוי מבפנים ומבחוץ, ומירקו אותם באופן דחוס למדי. יש הטוענים כי מהות המירוק והחיפוי היא לחפות על חולשתו של הכלי, שהוזכרה לעיל. אין לדעת לבטח אם הכלים עוטרו לפני המירוק, או לאחריו, אולם ניתן להניח כי עניין זה השתנה מכלי לכלי.

מאפיינים פיזיים־חיצוניים - במשפחה זאת צורות חדשות ומלהיבות: קערות קטנות שצווארן רחב ועגול, וגופן מתחדד כלפי הבסיס הרחב; קערות עמוקות; קערות שקוטרי חלקיהן מסודרים בגדלים ויחס בלתי רגילים וכנים. צורת הידיות שונה, היא מפושקת ואלגנטית יותר, גימורה ניתן לה על ידי הקדר. באופן כללי, צורת הכלים עגלגלה במרכז וצרה בבסיס. צבעם החיצוני היה שחור, אדום כהה, חום כהה ולעתים עוטרו בצבעים נוספים. צבעם הפנימי היה חום-כתום. העיטורים מחולקים לשלושה קבוצות ראשיות: העיטורים הלולייניים, שעקבו אחר צורת הכלי וקיבלו צורה שזִכתה אותם בכינוי "דרדר נידף ברוח". עיטור נוסף הוא עיטור גאומטרי־משהו של קווים דמויי סולמות, ובאחרונה איורי האדם או החיות שלרוב הציגו את ראש הבריה (לפעמים גם בחריתה).

[עריכה] הערות שוליים

[1] - ראו R.S Mitchell, Transcaucasians: Settlement Migration, Trade, in the Early Bronze Age
[2] - ראו A. Sagona, The chronology of the Caucasus during the Early Metal Age: Observations from central Trans-Caucasus, p.544 - 546
[3] - ראו R. Amiran, Connections between Anatolia and Palestine in the Early Bronze Age, Israel Exploration Journal. Vol. 2, 1952, p. 98-99

[עריכה] לקריאה נוספת

רות עמירן, הקיראמיקה הקדומה של ארץ ישראל, 90 - 98, הוצאת מסדה, ירושלים, 1963.
האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך א', "בית ירח", אפרים שטרן, כרטא ירושלים.