נורית גוברין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורית גוברין (נולדה ב-5 בנובמבר 1935), חוקרת הספרות העברית, מורה, מרצה ופעילה חשובה בתחום הספרות העברית.
נורית גוברין נולדה בתל אביב, בת לסופר ולמסאי ישראל כהן (1905 - 1986). את הווית הספרות העברית ספגה מילדותה. היא השלימה את לימודי התיכון שלה בבית הספר "תיכון חדש". לאחר שירותה בנח"ל הייתה זמן קצר חברת קיבוץ מעין ברוך. את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטת תל אביב, בין השנים 1961 עד 1972. עבודת הדוקטור שלה נושאת את השם "העומר" וש. בן-ציון עורכו. במוסד הזה החלה גם להורות ועשתה בו את כל הדרך האקדמית עד למעלת פרופסור מן המניין, בשנת 1990.
נורית גוברין היא מהמובילות של תחום חקר הספרות העברית והוראתו. היא מילאה תפקידים ציבוריים הקשורים לתחום הספרות העברית, בארץ ובחוץ לארץ. על פעילותה בתחום זכתה לשורה של פרסים, ובהם פרס ביאליק לספרות יפה, בשנת 1998. חידושה העיקרי של נורית גוברין בחקר והבנת הספרות העברית, הוא בתפיסתה כרב מערכת תרבותית והיסטורית, שיש לה זיקות הדוקות לתחומים נוספים: התחום החברתי, הביוגרפי, וההיסטורי. והצגה מפורטת ומוארת של התהליך ההיסטורי תרבותי שהוביל אותה ממרכזים שונים בעולם (מזרח אירופה, אמריקה) - אל המרכז היחיד בישראל.
נורית גוברין כתבה ספרי מחקר רבים, שבהם פיתחה את תפיסת היסוד שלה. ובהם מונוגרפיות, על גרשון שופמן, ודבורה בארון; חקר כתבי עת ספרותיים; חקר חבורות ספרותיות; ואסופות של מאמרי ביקורת התייחסות וגילויים ראשונים מהארכיונים. תורתה שונה ואחרת, ולפעמים גם מנוגדת, לתורת הספרות הכללית שפותחה באוניברסיטת תל אביב. היא גם מחלוצות המחקר הספרותי העברי, הנוגע ליצירתן של סופרות נשים עבריות.
בשנת 2005 פרשה נורית גוברין לגימלאות, בתום ארבעים שנות הוראה ומחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לכבוד זאת הוגש לה "ספר יובל", אסופה נרחבת של דברי ספרות, מחקר ויצירה, בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. ספר יובל זה ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין (בעריכת אבנר הולצמן ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב), מעלה בצורה מורחבת ומגוונת, את הנחות היסוד שהניחה בחקר הספרות העברית החדשה ובהוראה.
[עריכה] מספרי נורית גוברין
- ראובן פאהן, מבחר כתבים, מחקר, מבוא, עריכה וביבליוגרפיה: נורית גוברין, הוצאת מסדה, 1969.
- שי של ספרות, המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב ועקד, 1973.
- מעגלים, רמת גן, מסדה, אגודת הסופרים, 1975.
- מפתחות, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.
- "העומר": תנופתו של כתב-עת ואחריתו, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1980.
- שרשים וצמרות: רישומה של העלייה הראשונה בספרות העברית, פפירוס, 1981.
- מאופק אל אופק: ג. שופמן חייו ויצירתו, שני כרכים, יחדיו, 1982.
- תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ ישראל, משרד הבטחון, 1985.
- 'מאורע ברנר': המאבק על חופש הביטוי, יד בן צבי, 1985.
- המחצית הראשונה: דבורה בארון - חייה ויצירתה, מוסד ביאליק, 1988.
- דבש מסלע: מחקרים בספרות ארץ ישראל, משרד הבטחון, 1989.
- ברנר - "אובד עצות" ומורה דרך, משרד הבטחון, 1991.
- צריבה: שירת-התמיד לברנר, משרד הבטחון, 1995.
- כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית, כרמל, 1998.
- קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, שני כרכים, גוונים, 2002.
- נוסעת אלמונית: שלומית פלאום - חיים ויצירה, הוצאת כרמל, 2005.
עוד מכתביה
- ציפור חלוּמה - על שירתה של ציפי שחרור, אחרית דבר לספרה של ציפי שחרור, "עונה שנייה לאהבה", 2006.
[עריכה] לקריאה נוספת
- כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950 - 2004). ערך: יוסף גלרון-גולדשלגר. השלים ועידכן: אבנר הולצמן. הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, בית הספר למדעי היהדות אוניברסיטת תל אביב, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלי אשד, נורית גוברין - התרמילאית הראשונה
- בן ציון יהושע, נורית גוברין: מחקר בלשי ומסע במנהרת הזמן, אי-מאגו
- כל כתבי נורית גוברין, בעריכת יוסף גלרון-גולדשלגר.
