נטורופתיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נטורופתיה ("רפואה טבעית") היא שיטת ריפוי אלטרנטיבית שנויה במחלוקת, השואפת לרפא את האדם על ידי עידוד מנגנוני הריפוי הטבעיים.
[עריכה] היסטוריה
את המונח נטורופתיה טבע בשנת 1985 ד"ר ג'ון שיל מניו-יורק. הנטורופתיה גדלה מתוך זרמי רפואה משלימה במאה ה-18 וה-19, אבל עקבות לשורשי הפילוסופיה של הרפואה הטבעית נמצאות עוד בבי"ס לרפואה של היפוקרטס שהיה הרופא הראשון בהיסטוריה. היפוקרטס ניתץ בתקופתו את כל האמונות הטפלות שרווחו עד אז - שמחלות נגרמות על ידי כוחות על טבעיים, מעשי כשפים והטלת קללות. היפוקרטס האמין כי בטבע עצמו קיים הריפוי וכי שם יש לחפש את המזור. המושג -Vis Medicatrix Naturae - "הכוח המרפא של הטבע" הורה על יכולתו של הגוף לרפא את עצמו. היה זה היפוקרטס שאמר:" היו מזונותך לתרופותיך ותרופותיך למזונותך".
הד"ר משה נצח והד"ר שמואל שטרנברג נחשבים בין אבות הרפואה הטבעית (הנטורופתיה) בישראל.
[עריכה] עקרונות
האמונה בבסיסה של הנטורופתיה הינה כי הגוף שלנו בעל יכולת לרפא עצמו, ולכן הנטורופט משמש רק כמסייע לגוף לרפא את עצמו בדרכים עדינות. כשאדם נקלע למצב מחלה שלגוף קשה להתגבר עליה, הנטורופת יסייע לאותו אדם להתגבר על המחלה על ידי הסרת המכשולים כגון זיהום חיצוני, מזון לא בריא, חוסר פעילות גופנית וכו', הנטורופת אינו עוסק בדיכוי הסמפטומים - תפקידו הוא לסייע בעיצוב דרך חיים בריאה יותר. הכלים בהם משתמש הנטורופת בסיוע לריפוי הגוף הינם: תזונה נכונה, צמחי מרפא, תוספי מזון, הומאופתיה, הידרותרפיה, תרופות מרשם, ניתוחים קלים, פעילות גופנית, טכניקות מגע וכן טיפול בצד הרגשי על ידי טכניקות שונות. הנטורופתיה מתפקדת כיום כרפואה משלימה לרפואה המדעית ובעיקרה מניעת מחלות כרוניות הנפוצות במיוחד בחברות מודרניות, כגון: סכרת, מחלות לב, אסטמה, השמנת יתר, אלרגיות ועוד.
[עריכה] ביקורת
קיימת מחלוקת רבה בעולם הרפואי והמדעי בנוגע ליעילות הנטורופתיה, כאשר ביקורת רבה במיוחד מושמעת לגבי טכניקות כמו הומאופתיה, הנחשבת לפסבדו מדע. לטכניקות אחרות יעילות מוכחות, אך רק למצבים ספציפיים ביותר, כאשר הנטורופת עשוי להשתמש בטיפולים אלה גם לחוליים עבורם לא הוכחה יעילות הטיפול. קיימת ביקורת כלפי הנטורופתים על שאינם מבצעים מחקרים קפדניים, אינם אוספים נתונים באופן רציף, ואינם מבצעים מחקרי בטיחות מספקים. הנטורופתים, מצידם, טוענים למחסור בתקציבי מחקר כסיבה העיקרית למחסור במחקרים תומכים, ומציגים ראיות אנקדוטליות.
