נתן זהבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נתן זהבי
נתן זהבי

נתן זהבי (נולד בשנת 1946), עיתונאי ישראלי, ידוע בסגנונו הבוטה ובהשתלחותו בגופי ממסד.

נתן זהבי סיים שמונה שנות לימוד בלבד, והוא בעל "השכלה ים תיכונית" לפי הגדרתו. הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בגיל 15 כצלם עיתונות וככתב לענייני כדורגל. בגיל 17 החל לצלם ולכתוב ל"העולם הזה", שבועון שמאוחר יותר, בשנת 1971, נחשד בהצתתו.

בנעוריו היה פעיל בתנועות הנוער והשתתף בכל הפגנות האחד במאי וכן בהפגנות למען אחווה יהודית-ערבית. הוא גם שיתף פעולה עם תנועת "הפנתרים השחורים".

בצעירותו הסתבך פעמים אחדות עם רשויות החוק במדינות שונות. בשנת 1966 נשפט בשיקאגו, ארצות הברית, על תקיפת מנהיג המפלגה הנאו-נאצית ג'ורג' רוקוול. בשנת 1968 נעצר בבית המעצר "קישון" בחיפה, לאחר שנפגש כעיתונאי עם אנשי פת"ח בבולגריה, פעולה שהייתה אסורה על-פי החוק הישראלי באותה עת. בשנת 1971 נחשד בהצתת מערכת העיתון "העולם הזה". בשנת 1972 נעצר בפרנקפורט כחשוד בשוד יהלומים, אך מאוחר יותר שוחרר מחוסר ראיות. תוך שבתו באותו מעצר בפרנקפורט, החליט "לעזוב את הפשע ולעשות דברים כדי לכפר על מה שעשיתי", כפי שסיפר בשנת 2002 בראיון לשבועון "פנאי פלוס".

זהבי המשיך לעבוד בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. בין השנים 1977-1982 התגורר בסיני ושימש ככתב גלי צה"ל בדרום. הוא היה ממפוני שארם א-שייח' לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. בשנים 1982-1984 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות", אך עיקר פרסומו הוקנה לו עם איזכורו בטורו של דן בן אמוץ בעיתון חדשות והמשך פעילותו שם. בשנת 1989 עבר להיות עורך הירחון "מוניטין פנטהאוז". בשנת 1990 טבע את הסיסמה "מושחתים נמאסתם", בעקבות הפרשה הפוליטית שזכתה לכינוי "התרגיל המסריח". הסיסמה הופיעה לראשונה בעמוד הראשון של העיתון "חדשות" כמודעה בתשלום, ובהמשך הופצה בבאנרים בכל רחבי הארץ.

משנת 1992 ואילך, זהבי הוא בעל טור ב"מעריב", "זהבי בשטח", ותוכנית רדיו "זהבי עצבני" בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה" 103fm. בתוכנית מציג זהבי עמדות סוציאל-דמוקרטיות מבחינה חברתית-כלכלית, מנסה לפעול נגד השחיתות שנמצאת, לדבריו, בפוליטיקה הישראלית. זהבי טוען להיותו נייטרלי; לא שייך לשמאל הפוליטי ולא שייך לימין הפוליטי, אלא "לאמצע השפוי", אף על פי שרבים מזהים אותו עם השמאל. הוא ידוע בסגנון הגשה תוקפני וצעקני, אם כי בשנה האחרונה התמתן מאוד בגישתו בעקבות בקשת מאזינים רבים.

סיגנונו התוקפני הביא לכך שנתבע מספר פעמים על-ידי אישי ציבור וחברי כנסת תביעות על הוצאת דיבה. כאשר אמר על חבר הכנסת שאול יהלום כי יש לו "ראש עצום ושכל בצימצום", קבע בית המשפט שיש לזהבי אישור לומר שחבר הכנסת טיפש אך אין לו זכות ללעוג למראהו. הדבר עלה לו ב־4 דקות פרסום. כאשר דיבר בגנותו של חבר הכנסת יאיר פרץ תוך שימוש בביטויים עולבים (בעקבות השוואתו של ח"כ יאיר פרץ בין היועמ"ש אליקים רובינשטיין לבין אדולף אייכמן), החליטה הרשות השנייה להשעות את השדרן לשבוע משידור. בהזדמנויות אחרות, נתבע על ידי נפגעי לשונו בסכומים של אלפי שקלים, אך זוכה.

כיום זהבי הוא בעל תוכנית טלוויזיה בכבלים ("חדשות הוט") ובעבר יצר, הפיק וערך את הסדרה "זהבי מחפש תשובה" עבור חברת התקשורת "טלעד". בשנת 1995 יצא לאור ספרו "על גדות הביוב" ובו הוא מאגד 29 סיפורים אישיים על העולם התחתון התל אביבי.

ב-21 במאי 2006, הצטרף נתן זהבי לשביתת חולי הסרטן המעי הגס בירושלים, במחאה על כך שתרופות רבות של לא נכנסו לסל התרופות. לאות הזדהות, ארגן נתן זהבי הפגנה, והצטרף לשביתת הרעב למשך יותר משבוע.[1] בסיום המאבק נכנסו כמה מהתרופות למחלה לסל הבריאות.

כחצי שנה לאחר מכן, ב-17 בדצמבר 2006 הודה זהבי כי הוא בעצמו חולה במחלת הסרטן, לאחר שכבר התגבר על גידול סרטני 12 שנים קודם לכן. [1]

בנוסף לפעילות עיתונאית, שיחק זהבי במספר סרטים ישראליים ("מציצים", "שורו", "מוות בטוח" (מתוך סדרת הטלוויזיה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת")", "כחול עמוק", "עפולה אקספרס", "הערב סרט", "האח של דריקס" ושחקן משנה ב"מר באום" (הסרט השלישי בטרילוגיה "שמיכה חשמלית ושמה משה") וכן תפקיד דיבוב בסרט המצויר "משפחת סופר על".

עבודתו העיתונאית זיכתה אותו בפרסים אחדים:

  • בשנת 2000 קיבל את פרס סוקולוב לעיתונאות על עבודתו העיתונאית ועל תרומתו לחברה.
  • בכנסת קיבל את פרס ארגון "בזכות" על היותו לוחם למען נכים ומוגבלים.
  • פרס "מיקרופון הזהב" של הרדיו האזורי.
  • פרס אנשי השנה בקטגוריית רדיו.

[עריכה] קישורים חיצוניים