סורא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סורא הייתה עיר בדרומה של בבל, היא הייתה ממוקמת ממערב לפרת. סורא הייתה גם מרכז תורה חשוב ביותר. אדמות הסביבה של סורא התפרסמו בגידוליהם, בעיקר כרמים, שדות חיטה ושעורה ומטעי פירות. יש הסוברים (רב שרירא גאון, ספר הקבלה) שסורא ומתא מחסיה הם שמות שונים לאותה העיר.
יוסף בן מתתיהו כותב בספרו קדמוניות היהודים, שלאחר ביטול ממלכתם הקטנה (שהייתה על אדמות בבל, והוקמה על ידי חסינאי וחנילאי) של היהודים בבבל, כ-45 שנים בקירוב לפני חורבן בית המקדש השני, פקד משבר חמור ביותר את יהודי דרום בבל. לאחר מותם ותבוסתם של האחים חסינאי וחנילאי, התנקמו עמי הארץ ביהודים על מעשיהם, עד שהגיעו למצב של הגירה המונית משם. חלק מהיהודים נמלטו לעיר סלוקיה שעל שפת החידקל. בעיר זו, הייתה מלחמה בין היוונים ובין הסורים, ולאחר בואם של היהודים לשם, הם השלימו, ועשו יד אחת נגד היהודים. התוצאות היו הרס וחורבן של סלוקיה היהודית, ומותם של רבים מהיהודים שהיגרו לשם. לאחר ההרס הרב, פנו יהודי סלוקיה (לשעבר) לעיר קטיסיפון, בירת מלכות הפרתים, אך גם שם התנכלו אליהם התושבים, והם נאלצו להמשיך לנדוד. בכדי להציל את נפשם מבעוד מועד, ברחו רוב יהודי המקום לערים נהרדעא ונציבין, שהיו ערי מבצר, שבהם יד היהודים הייתה על העליונה. מכיוון שרוב יהודי דרום בבל עברו דרך תלאות זו עד לערים אלו, נתדלדל היישוב היהודי שבדרום בבל, וקהילות סורא וסביבותיה נחרבו.
כ-180 שנה בקירוב לאחר חורבן והתדלדלות העם הזו, החלה קהילת סורא להתאושש, ואף נמצאו שם יהודים רבים במאה השלישית.
סורא הייתה עיר חשובה ליהדות, ושימשה כמרכז תורה חשוב, בו חכמיה גם למדו, וגם עסקו בחקלאות. היא התפרסמה בקרב היהודים בעיקר בזכות הישיבה במקום.
