סטאבט מאטר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סְטָאבָּט מָאטֶר הוא מזמור קתולי מהמאה ה-13 המיוחס ליאקופונה דה טודי. המזמור עוסק בסבלה של מרים, אמו של ישו, בזמן הצליבה. מקור שם המזמור בשורתו הראשונה - Stabat mater Dolorosa - עומדת האם מיוסרת. ל"סטאבט מאטר" מעמד גבוה יותר כיום מכל שיר לטיני אחר מימי הביניים.
המזמור הולחן על ידי מלחינים קלאסיים רבים, ביניהם ג'ובאני פרגולזי, ג'ואקינו רוסיני,אמנואל ד'אסטורגה, אנטונין דבוז'אק, קארול שימנובסקי, פרנסיס פולנק ונכלל בקובץ יצירותיו (מבין האחרונות) של ג'וזפה ורדי ה-Quatro Pezzi Sacri - "ארבעה קטעים קדושים".
[עריכה] מילות המזמור בלטינית
Stabat Mater dolorosa iuxta crucem lacrimosa dum pendebat Filius
Cuius animam gementem contristatem et dolentem pertransivit gladius
O quam tristis et afflicta fuit illa benedicta Mater Unigeniti
Quae moerebat et dolebat et tremebat cum videbat nati poenas incliti
Quis est homo qui non fleret Matri Christi si videret in tanto supplicio?
Quis non posset contristari Matrem Christi contemplari dolentum cum filio?
Pro peccatis suae gentis vidit Iesum in tormentis et flagellis subditum
Vidit suum dulcem natum moriendo desolatum dum emisit spiritum
Eia Mater, fons amoris, me sentire vim doloris fac ut tecum lugeam
Fac ut ardeat cor meum in amando Christum Deum ut sibi complaceam
Sancta Mater, istud agas crucifixi fige plagas cordi meo valide
Tui nati vulnerati tam dignati pro me pati poenas mecum divide
Fac me vere tecum flere crucifixo condolere donec ego vixero
Iuxta crucem tecum stare te libenter sociare in planctu desidero
Virgo virginum praeclara mihi iam non sis amara fac me tecum plangere
Fac ut portem Christi mortem passionis eius sortem et plagas recolere
Fac me plagis vulnerari cruce hac inebriari ob amorem filii
Inflammatus et accensus, per te, Virgo, sim defensus in die iudicii
Fac me cruce custodiri morte Christi praemuniri confoveri gratia
Quando corpus morietur fac ut animae donetur paradisi gloria. Amen
[עריכה] תרגום השיר לעברית
אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי בנה.
את ליבה המתייפח להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה.
מה נוּגה היא,מה סובלת הקדושה, האם לילד האחד ואין.
הכואבת, הדואבת, הרועדת למראהו של הבן המתייסר.
מי האיש עיניו יבֵשו כי יִראה אמו של ישו, נְמָקה ביגונה.
מי ימנע קולו מבכי עת יזכור את הצדקת החוזה בצער.
על חטאי עמו כיפר הוא, ראו איככה מתייסר הוא, בשוטים ילקו אותו.
ראו הבן החף מפשע, הגווע, חסר ישע, המוציא את נשמתו.
אם אהבה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל.
נא עיזרי לי, שאצליח לאהוב את המשיח, ואזכה בחסד אל.
אם קדושה במרום רקיע, את פצעיו של המושיע, לו חרט בתוך ליבי.
לו אוכל לחלוק בסבל שבעבורי סבל הוא, שכיפר על עווני.
לו ניתן לי באמת לבכות את בנך המת, כל עוד בחיים אני.
מול הצלב כאן לעמוד ויחדיו איתך לספוד, זה יהיה כל רצוני.
בתולה קדושה, אם חסד, אנא אל תהי כועסת, כי אבכה עימך יחדיו.
כך אשא זכרו של ישו, את מותו, את ייסוריו, בליבי אחקוק פצעיו.
בכל מכאוביו פִּצעיני, בשכרון הצלב מלאיני, באהבתי אליו.
כי תבער בי אש אלוה, את מחסה לי מגבוה, בהגיע יום הדין.
לו הצלב רק ישמרני, מות יהושע יזכני בחסדו ממרומים.
ובכלות גופי למוות, נשמתי תזכה לשבת, בגן עדן לעולמים.
