עובדה (תוכנית טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

עובדה
עובדה
ז'אנר	דקומונטרי, תחקיר.
אורך פרק	60
יוצרים	אילנה דיין, גלעד טוקטלי.
שחקנים	אילנה דיין, איתי אנגל, אורלי וילנאי-פדרבוש, יגאל מוסקו
ארץ מקור	ישראל
רשת שידור	קשת, טלעד חברת החדשות
תקופת שידור מקורית	נובמבר 1993 –
מספר עונות	13
מספר פרקים	?

"עובדה" הינה תוכנית תחקירים אקטואלית, בהנחייתה של אילנה דיין ובבימויו של גלעד טוקטלי, המשודרת בערוץ השני משנת 1993 במסגרת זכיינית השידור טלעד, ומשנת 2006 במסגרת זכיינית השידור קשת.

התוכנית, אשר משדרת בימים אלה את עונתה ה-13, היא התוכנית הוותיקה ביותר בערוץ השני. במסגרתה משודרות כתבות תחקיר ענייניות, כתבות דיוקן וחשיפות שונות של תופעות חברתיות ישראליות ושל הונאות ושחיתויות עדכניות, ופיתוח עניינים אקטואליים. התוכנית, אשר זוכה כבר שנים להצלחה גדולה, שודרה ראשית בזכיינית "טלעד" במשך 11 שנים והפכה לאחת מתכניות המייצגות שלה. בשנת 2005, עם המכרז של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הופסקו שידוריה של הזכיינית.

למרות זאת, קיבלה התוכנית חוזה שידורים מהזכיינית המצליחה "קשת" לעונות נוספות. בשנת 2006 החלו שידורי העונה ה-12 במסגרת הזכיינית. כבר בהתחלת שידוריה בערוץ, נוצר סכסוך בין צוות התוכנית, ובייחוד דיין, ובין "קשת" על רקע רצון בכירים ב"קשת" לא לשדר את כתבתם על טיוח בחברת התעופה "ישראייר". לאחר שהודיעו כי מתפטרים משידורי הזכיינית, החליטו ב"קשת" לשדר את הכתבה, וצוות התוכנית חזר לשידוריו הרגילים. ביולי ובאוגוסט 2006, עקב הפיגועים בצפון, חזרה התוכנית ל-3 משדרים מיוחדים- ביניהם זכורות הכתבות של אילנה דיין על סיפון אח"י להב ועל גבולות הצפון עם הרמטכ"ל דן חלוץ, הכתבה המרתקת של איתי אנגל שיצא שבוע לפני הפסקת האש על ליווי החיילים (ובייחוד המ"פ הפצוע שלומי ביצ'ה) מגדוד 931 בלבנון, וכתבות מעניינות על המצב הבטחוני של יגאל מוסקו ואורלי וילנאי. בעונה ה-13 הצטרפו רוני קובן ועמרי אסנהיים למערכת התחקירים, ובעונה הנוכחית הוצגו כתבות כמו אילו: כתבה שאילנה דיין הכינה על תרופת הDES ועל האב"כ, הכתבות של יגאל מוסקו על האלימות במועדונים, על הקשרים בין המיחזורים לבין העולם התחתון (שבסופה איימו המרואיינים על הצוות, עד ששברו את המצלמה וכמעט הרגו את מוסקו ואנשיו) ועל התקלות בכפרדבל, הכתבות של אורלי וילנאי על מוסד מסילה, הילדה הנכה מאריא ועובדות הקבלן בדואר ישראל, הכתבה של איתי אנגל על קונגו, ואילו של שני הכתבים החדשים רוני קובן ועמרי אסנהיים: קובן הכין כתבה על הפסטיגל על זהבה בן, על בנו של ג'ון לנון ועל בלוגריות באירן, ואילו עמרי אסנהיים מכין כתבות על הכשלונות במלחמת לבנון השנייה, ואף הכין כתבה על הלומי קרב ועל קטטות שפרצו ביהוד בין ראש עיר לבין סגנו. בנוסף גם הבמאי גלעד טוקטלי לקח לעצמו את שרביט ניהול הכתבות: לצד הכתבות שהכין עם אילנה דיין תכנן את הסרטים "אבי לניר- הקרב האחרון" ואת "נקמת לרנר" (שהתחיל בכלל ככתבה באביב 2006), וביים תחקיר מיוחד על הדוגמנות ועולם הזוהר, שמטרתו הייתה- העבריינים בסוכנותו של רוברטו בן שושן. באביב 2007 עזבה זמנית וילנאי פדרבוש את מערכת התוכנית, עקב שובה של "המשמר האזרחי".

[עריכה] ביקורת על התוכנית

במהלך שנות שידורה, נמתחה ביקורת גדולה על התוכנית מכיוונים ואנשים שונים. הטענות נגד התוכנית היו שהיא הייתה פזיזה להגיע להערכות שבסוף התבררו כשגויות, ואף חרצה את דינם של אנשים עוד לפני שהחלה חקירה, על אף שחקירה מעמיקה העלתה שהנאשמים בתשדיר של עובדה היו נקיים מכל רבב. בנוסף, הועלו האשמות שתשדירים בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעתים אף מטעה, במטרה להוכיח אשמה בכל מחיר. התנהלות זו של צוות התוכנית גרמה לאיומים בתביעות על הוצאת דיבה נגד אילנה דיין וזכייניות השידור, ותביעה כזו אף הוגשה במקרהו של סרן ר', שעליו אמרה דיין שהוא גרם למותה של ילדה פלסטינית ברפיח.

אחד התחקירים אשר שודרו בעובדה נגע לניצב משנה יורם לוי, אשר עמד בפני מינוי לתפקיד מפקד היחידה המרכזית במחוז הדרומי של המשטרה. התחקיר הטיח בלוי האשמות חמורות בנושא עסקים פליליים עם גורמים בעולם התחתון. במהלך השידור אמרה אילנה דיין שהתשדיר מציג חשדות בלבד ושאין התוכנית מתיימרת לקבוע אם הדברים נכונים, אך העריכה הדרמטית של התשדיר והצורה שבה נאמרו הדברים, גרמו לצופים לחשוב שנצ"מ לוי בודאות אשם ושזה רק עניין של זמן עד שיורשע בבית משפט. לעומת התשדיר חורץ הדין של עובדה, חקירה שניהלה מח"ש בנושא זה שללה מכל וכל את הממצאים שהעלה התשדיר, וניצב המשנה זוכה מכל אשמה. לא רק זאת, הפערים שנתגלו בין החקירה של מח"ש לתחקיר עובדה היו עצומים, וסימנו סימן שאלה גדול מעל תחקירה של התוכנית. הפערים כללו אי-אמינות של עדים רבים שעליהם הסתמכה אילנה דיין, סתירות מהותיות בגרסאות של העד הראשי, שיתוף פעולה חשוד של פושעים שהיה להם אינטרס להפליל שוטרים ועוד. מקרה זה גרם לנצ"מ לוי להגיש תלונה במשטרה נגד אילנה דיין על הוצאת דיבה רעה, ולהודיע על כוונתו להגיש גם תביעה אזרחית על בסיס זה. בסופו של דבר, המפכ"ל משה קראדי התפטר עקב הדו"ח של ועדת זיילר, בעקבות אותה הפרשה, אך יורם לוי עדיין תבע את דיין בפעם השנייה.

בסוף מרס 2007 הציגה דיין, בשיתוף עם טוקטלי והתחקירנית שרית מגן, את סיפורו של הנשיא הנאשם משה קצב. באותה הפרשה סיפרו הנאנסות את גירסתן לסיפור האשמה של קצב, ואף בנוסף דיין חקרה ומצאה כי קצב בכלל לווה לתפקיד על ידי חבורת עשירים, ואף השתתף במסעות הימורים בחו"ל של מקרובו ראובן גבריאלי. פרקליטיו של קצב, עורכי הדין ציון אמיר ואביגדור פלדמן, טענו כי "מדובר בחומרים ממוחזרים ולא נכונים". לדבריהם, א', מזכירתו של הנשיא, שגם היא הוזכרה בכתבה, הוגדרה על ידי חוקרי המשטרה "שקרנית", וחברתה טוענת בחקירה כי א' אמרה לה שהיה לה רומן עם הנשיא והיא מלאת קנאה. א' השנייה הייתה, לעומתם, זאת שהייתה יכולה להוציא את הסיפור המלא לפני בואה של דיין, ולהגן על עצמה מידי הנשיא הנאשם קצב. לפיכך, החליטו עורכי הדין ופרקליטיו של קצב, ציון אמיר ואביגדור פדלמן, לתבוע את דיין עקב הדיבה שהציגה טרם נשמע השימוע בעניינו של הנשיא.

[עריכה] צוות התוכנית

גלעד טוקטלי- הבמאי הראשי של "עובדה". ייסד את התוכנית עם אילנה דיין.
אילנה דיין- מנחה וכתבת. דיין היא עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו.
איתי אנגל- כתב "עובדה". אנגל הוא עיתונאי, שדרן רדיו ואיש חדשות ערוץ 2 לשעבר.
אורלי וילנאי-פדרבוש- כתבת "עובדה". שדרנית רדיו, כתבת עיתונות ב"מעריב" ועורכת.
יגאל מוסקו- כתב "עובדה". כתב חדשות ועיתונים. עורך טלוויזיה.
רוני קובן- הצטרף ב- 2006 לצוות "עובדה".
עמרי אסנהיים- לשעבר כתב ב"מעריב". הצטרף למערכת בעונה ה-13.

עוד כתבים שהיו בעבר: גל עינב, רונית ויס ברקוביץ, עינת פישביין וטלי שמש, שביימה את הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" בסוף עונת 2004 (העונה העשירית). בנוסף לסרט זה, שודרו עוד סרטים מזמן בתוכנית בתקופת הזוהר בטלעד: הסרט "קאפו", זוכה פרס האמי לסרטי תעודה, והסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה"- סרטו של העיתונאי מיכאל קרפין על מה שקדם לרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

העורך הנוכחי של עובדה הוא דורון גלעזר, בעבר עורך במקומון העיר ובמוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. לפניו היו אבי ברזילי ונתנאל סמריק.