משה קצב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה קצב
תאריך לידה	5 בדצמבר 1945
ממשלות	21, 22, 23, 24, 27
כנסות	9-15
סיעות	הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת
תפקידים בולטים	נשיא המדינה סגן ראש הממשלה שר התיירות שר התחבורה שר העבודה והרווחה

משה קצב (נולד ב-5 בדצמבר 1945), פוליטיקאי ישראלי; נשיאה השמיני של מדינת ישראל, ולשעבר חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. ביולי 2006 החלה חקירה, שבסיומה פרסם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, הודעה כי הוא שוקל להגיש כנגד הנשיא קצב כתב אישום הכולל האשמה בעבירות מין אחדות ובהן אונס.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת 1.2 בכנסת ובממשלה 1.3 הבחירות לנשיאות 1.4 תקופת כהונתו 1.4.1 האשמתו באונס 2 משפחה 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

חייו

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת

משה קצב נולד ב-5 בדצמבר 1945 בעיר יזד שבאיראן. משפחתו מתגאה ביחוסה לגולי בבל. כשהיה בן שנה עברה המשפחה לטהרן. הוא עלה לארץ כשהיה ילד בן 5. המשפחה שוכנה בתחילה במעברה מעברת שער העלייה (הצלקת שבפניו הינה מזכרת מהנפילה בשער העלייה), ולאחר מכן עברה המשפחה למעברת קסטינה, שלימים התפתחה לעיירה קריית מלאכי. במעברה איבד את אחיו התינוק ציון, שנספה בעת השטפונות הקשים של שנת 1951 (אח נוסף, אהרון, נפטר עוד באיראן, ביזד). את לימודי התיכון עשה בכפר הנוער בן שמן ובבית הספר התיכון "באר טוביה". את שירותו הצבאי עשה בחיל הקשר והוצב במפקדת גייסות השריון. הוא קיבל חופשות רבות כדי לסייע לפרנסת המשפחה.

לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכאסיסטנט במכון וולקני. שימש כעיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות" וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו גילה. לאחר שחסך כסף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה העברית. הוא היה הסטודנט הראשון מקריית מלאכי, והפך לימים לראש המועצה בגיל 24. כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, ואז הודח בידי מתנגדיו. שב לכהן בתפקיד ראש מועצת קריית מלאכי בין השנים 1974-1981.

השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים ונמנה עם הכוחות שצלחו את תעלת סואץ.

בכנסת ובממשלה

בגיל 32 נבחר לכנסת התשיעית מטעם רשימת הליכוד. כיהן בממשלת מנחם בגין בתפקיד סגן שר הבינוי והשיכון לענייני שיקום השכונות (בשנים 1981 - 1984). בממשלת האחדות הלאומית הראשונה (1984) מונה לתפקיד שר העבודה והרווחה, והפך לשר הצעיר ביותר מאז קום המדינה (שיא שנשבר כמה שנים אחר כך על ידי אריה דרעי). ב-1988 מונה לשר התחבורה וחבר בקבינט הבטחוני.

התקדמותו הפוליטית המטאורית הייתה תוצאה של הפופולריות שלו במפלגתו, שבה הוא נבחר במסגרת "השביעיות" למקום ראשון. בין הסיבות להפיכתו לדמות אהודה ניתן לציין את מתינותו בהתבטאויותיו.

בעת שמפלגתו הייתה באופוזיציה, בין השנים 1992-1996, כיהן קצב כיו"ר סיעת הליכוד. "לאחר לחיצת היד המגואלת בדם לא יוכל רבין לעולם למחוק את החרפה", אמר בעקבות הסכמי אוסלו. ב-5 באוקטובר 1995 עמד על דוכן הנואמים בהפגנת הימין שנערכה בכיכר ציון, אך לא נאם. משנת 1996 כיהן בממשלת בנימין נתניהו כסגן ראש הממשלה ושר התיירות, ומאוחר יותר גם כשר הממונה על המגזר הערבי. כמו כן כיהן כיושב ראש הוועדה לסמלים ולטקסים באירועי שנת היובל למדינה. היה הנציג הרשמי הראשון של ממשלת ישראל שהשתתף ביום האבל לנרצחי כפר קאסם. לקראת הבחירות לכנסת ה-15 עמד קצב בראש מטה הבחירות של מפלגתו.

הבחירות לנשיאות

לאחר התפטרותו המאולצת של עזר ויצמן מתפקיד נשיא מדינת ישראל, בחודש יולי 2000, נבחר משה קצב להיות מועמד "הליכוד" מול שמעון פרס מתוך הנחה שסיכוייו לגבור על פרס קטנים. בבחירות שהתקיימו ב-31 ביולי 2000, לאחר עבודת חריש בשטח מתוך הכרת המפה הפוליטית, והסתמכות על חברי כנסת מכל קצות הקשת הפוליטית, זכה בסיבוב הראשון ל-60 קולות מול 57 לשמעון פרס. מכיוון שנדרש רוב מוחלט לבחירה, נערך סיבוב שני שבו זכה ב-63 קולות מול 57 לפרס, ובכך נבחר לתפקיד, להפתעת רוב הפרשנים הפוליטיים.

למחרת היום, בכ"ט בתמוז ה'תש"ס, 1 באוגוסט 2000, הצהיר קצב אמונים בכנסת ונכנס לתפקיד הנשיא השמיני של מדינת ישראל.

תקופת כהונתו

השנים הראשונות לנשיאותו התאפיינו במתינות ובממלכתיות, ללא הצהרות מעוררות מחלוקת, בניגוד לקודמו בתפקיד, עזר ויצמן, שניסה לתת לתפקיד משמעויות נוספות שאינן סמליות. קצב תמך, בניגוד לעמדת ראש הממשלה אריאל שרון, בתוכנית ה"הודנה" להפסקת אש זמנית בין ישראל לפלסטינים בשנת 2002. כמו כן, היה בין הראשונים במערכת הציבורית שקראו להקמת גדר הפרדה בין ישראל לרשות הפלסטינית. בתחילת נשיאותו הצהיר כי לא יחון את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.

במהלך ההתנתקות, ניסה קצב להביא לדיאלוג בין המתיישבים ברצועת עזה לאריאל שרון. ב-10 באוגוסט 2005 נשא נאום לאומה בשידור חי. הנאום בא לקראת מימוש תוכנית ההתנתקות ובעקבות הפגנות סוערות בכל הארץ. בנאומו חלק שבחים רבים למתנחלים וביקש סליחה ממתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון שייאלצו להתפנות מבתיהם, אך קרא לציות לחוק [1].

האשמתו באונס

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא-מדויקים או לא-מעודכנים.

ב-8 ביולי 2006 פורסם בתקשורת על פגישה שקיים הנשיא קצב עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ובה התלונן על ניסיון סחיטה כלפיו מצד עובדת לשעבר במשרדו, לכאורה על רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית [2]. בסערה התקשורתית שפרצה לאחר מכן הפך הנשיא ממאשים לנאשם, ובעיתונים פורסמו עדויות של מספר נשים נוספות שעבדו עמו לאורך השנים וחוו לכאורה הטרדות מיניות מצידו [3]. למרות שלא הוגשה תלונה רשמית מצד הנשיא או העובדת, החליט היועץ מזוז להורות על פתיחת חקירה משטרתית בפרשה [4]. ב-21 באוגוסט החרימה המשטרה מחשבים בבית הנשיא, כחלק מחקירתה בפרשה [5], וכעבור יומיים החלה חקירתו האישית של הנשיא קצב.

ב-13 בספטמבר 2006 אישרה ועדת הכנסת לנשיא קצב נבצרות זמנית של 16 שעות, על מנת שיוכל להעדר מטקס ההשבעה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש. ב-15 באוקטובר 2006 המליצה המשטרה ליועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגד קצב. על-פי החוק לא ניתן להגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה עד תום כהונתו, אולם פרקליטו של קצב הודיע כי אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה לאמץ את המלצת המשטרה, יתפטר קצב ויעמוד למשפט. ב-16 באוקטובר 2006 החליט הנשיא קצב להיעדר מישיבת הפתיחה של מושב החורף של הכנסת, לאחר שכמה חברי כנסת איימו לעזוב את אולם המליאה במחאה.

ב-23 בינואר 2007 פרסם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, את טיוטת כתב האישום. בטיוטה נכתב כי היועץ המשפטי לממשלה שוקל להגיש נגד הנשיא קצב כתב אישום הכולל האשמה באונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה בכוח ובעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות. סעיפי אישום אלה מתייחסים לארבע נשים שעבדו תחת מרותו, אחת כאשר כיהן כשר התיירות ושלוש מהן במהלך כהונתו כנשיא מדינת ישראל. כן נאמר בטיוטת כתב האישום כי הנשיא קצב העניק מתנות אישיות מתקציב לשכתו, תוך ביצוע עבירות של מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר בנסיבות מחמירות, וכן כוללת הטיוטה האשמות בהטרדת עד ובשיבוש הליכי משפט. [6]. הנשיא קצב, מכחיש את כל המיוחס לו בטיוטת כתב האישום, והוא צפוי לעבור שימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה טרם הגשת כתב האישום.

יום לאחר הפרסום, נשא קצב נאום בשידור בטלוויזיה, ובו תקף את אמצעי התקשורת על ש"שפכו את דמו" על אף שלא הורשע, את המשטרה, שלדבריו עשתה הכול כדי למצוא אותו אשם, ואת היועץ המשפטי לממשלה [7]. בניתוח הנאום באמצעי התקשורת נטען "שלא תמיד הטענות שהציג עולות בקנה אחד עם האמת" (הארץ).

ב-25 בינואר אישרה ועדת הכנסת את בקשתו לנבצרות זמנית, לתקופה מרבית של שלושה חודשים [8].

משפחה

רעיית הנשיא, גילה קצב (נולדה ב-26 באוגוסט 1948, תל אביב), היא נצר לחסידי גור. הוריה הם בן ציון ורחל פרדני, יוצאי תנועת בית"ר מפולין ומאוקראינה. בני הזוג קצב נישאו בשנת 1969, ולהם ארבעה בנים ובת.

גילה קצב מעורבת בפעילות התנדבותית במסגרת המועצה לילד החוסה ויד שרה, ועל כך זכתה בפרס "כנס ירושלים", באביב התשס"ו [9].

בנם נעם התפרסם כסופר צעיר לאחר שהוציא את הרומן "ימים אחרונים של תמימות" בהוצאת שוקן. הספר עוסק בהתבגרות של תלמיד ישיבה וביציאה בשאלה [10]. נעם קצב שימש כעורך בעיתון מעריב, אך התפטר מתפקידו עם פרסום פרשת ההטרדה המינית של אביו בעיתון.

אחיו הצעיר של הנשיא, ליאור קצב, נבחר בשנת 1998 לראשות עיריית קריית מלאכי, ושימש בתפקיד 5 שנים.

לקריאה נוספת

• מנחם מיכלסון, משה קצב: ממעברת קסטינה - לקריית הממשלה, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1992.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: משה קצב
טקסט בוויקיטקסט: נאום הזעם של הנשיא משה קצב

• משה קצב באתר הכנסת
• משה קצב,מתוך אתר הסוכנות היהודית
• מיכל גדו, חזקת החפות של הנשיא קצב מול כבוד מוסד הנשיאות, באתר "אומדיה"

נשיאי מדינת ישראל

חיים ויצמן יצחק בן צבי זלמן שז"ר אפרים קציר יצחק נבון חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב 1948‑1952 1952‑1963 1963‑1973 1973‑1978 1978‑1983 1983‑1993 1993‑2000 2000 ‑

דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. סיבת ההגנה היא: סכנת השחתה עקב אקטואליות. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה.