עודד בר אור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עודד בר-אור (1937 - 2005), פיזיולוג, ממציא "בוחן בר-אור" למדידת כושר גופני.
עודד בר אור נולד וגדל בירושלים. כשיהיה ילד חלה בשיתוק ילדים אך הצליח להתגבר על מגבלותיו בעזרת התעמלות מיוחדת. הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1966 יצא להשתלמות באוניברסיטת פן סטייט בפנסילווניה אצל פרופ' אלסוורת באסקירק. שם החל לעסוק בתחום שבו התמחה בסופו של דבר: הפיזיולוגיה של המאמץ, ובמיוחד זו של הילד והמתבגר.
בשנת 1970 חזר ארצה והקים את מרכז המחקר במכון וינגייט הפרויקט הראשון שבוצע במרכז היה פיתוח מבחן פשוט ואמין למדידת כושרם הגופני של חיילי צה"ל, שנקרא על שמו "בוחן בר-אור". המבחן כלל בין השאר ריצת 2,000 מטר, כפיפות בטן, כפיפות מרפקים ותרגילים נוספים. עם השנים השתנה המבחן והוא כולל רק את שלושת המקצועות לעיל. לאחר שנים רבות התפלא בר-אור לגלות שהמבחן, אותו תכנן עבור חיילים צעירים בשירות סדיר, משמש גם לבדוק את כושרם של אנשי קבע מבוגרים יותר.
לאחר מכן הוביל בר-אור את פיתוחו של "המבחן האנאירובי של וינגייט", שהפך לתקן מקובל ברחבי העולם להערכת היכולת האנאירובית של האדם. אולם בר-אור נתקל בקשיים תקציבים בפיתוח תחום הפיזיולוגיה של המאמץ בישראל ובשנת 1982 נסע לאוניברסיטת מקמאסטר בהמילטון שבקנדה. שם, ובבית החולים צ'דוקי הסמוך, הקים בר-אור מרכז מתקדם לפעילות גופנית ולתזונה של ילדים.
שישה עשר חודשים לפני מותו אובחן אצלו סרטן הלבלב ומומחה קצב לו שלושה חודשי חיים לכל היותר. אולם בר-אור נכנס לטיפול חדשני ניסיוני ובמקביל פיתח לעצמו תוכנית אימון גופני שהאריכה את חייו ב-16 חודשים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אורי דרומי, מבחן פשוט ואמין למדידת כושרו של החייל, הארץ
