עוטה עור הנמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מהדורה כתובה ביד של "עוטה עור הנמר"

עוטה עור הנמר (בגאורגית:ვეფხისტყაოსანი, מילולית: ווֶפּ‏חביס טעַ'וֹסַני), פואמה אפית לאומית גאורגית גדולה, שנכתבה על ידי שותא רוסתוולי במאה ה-12. נחשבת כאפוס הלאומי הגאורגי.

הפואמה "עוטה עור הנמר" תורגמה ללשונות רבות, ביניהם הודית, סינית וערבית. היא נדפסה לראשונה בטביליסי בשנת 1712. כתבי היד המעוטרים של הפואמה הם מחשובי יצירות האמנות החילוניות הגאורגיות של ימי הביניים.

במכון כתבי היד של האקדמיה הגאורגית למדעים בטביליסי שמורים שני דפים ממהדורה מהמאה ה-16, וכמה שורות מהשיר השייכות למהדורה מהמאה ה-14. כל יתר כתבי היד של הפואמה הם מהמאה ה-17 ואילך (הקדום שבהם מ-1653).

הפואמה תורגמה לעברית בידי דב גפונוב (1969, ספרית פועלים), תוך הקפדה על החריזה והמצלול העתיק (גפונוב עלה מגאורגיה בשנת 1971) :

בערב המליך אלוה רוסטון נשיא השבט,

מיוחס, נדיב, צנוע, רב-צבא, שפחה ועבד,

איש-רחום, ובעל צדק, שאנן, חכם מחשבת,

איש-קרב מאין כמוהו, טל לאוזן הקשבת.

-- "עוטה עור הנמר", בית 32 פרק א'

[עריכה] העלילה

המלך רוסטוואן ואבתנדיל יוצאים לצייד.
אילוסטרציה מכתב יד של ממוקה טבקרשווילי, 1646

בפואמה ישנם 1,702 בתים מרובעים, והיא מגוללת למעשה את תולדות חייה של המלכה תמר, וזאת למרות שרוסתוולי עצמו מציין כי המקור לאפוס הוא מפרס. סיפור העלילה סופר דרך עיניו של אבתנדיל, ומספר על מלך ערב המהולל רוֹסטֶוואן היה אמנם צעיר אבל ללא בנים. הוא שם מבטחו בביתו היחידה, הנאוה והחכמה, טינאטין. טינאטין ואבתנדיל, מפקד הצבא ומאנשי חצר המלוכה, היו נאהבים. יום אחד כאשר יצאו המלך ושר הצבא שלו לציד, הם פוגשים, ליד הנהר, אביר מסתורי מר-נפש הלבוש בבגדי פנתר. כל נסיונותיהם לדבר אליו עלו בתוהו. גם הנסיון ללוכדו עלה בתוהו והאביר חומק מהם. אבתנדיל יוצא לחפשו, ובתום שלוש שנים מצא את האביר, שסיפר כי שמו טליאל והוא היה שר המופקד על חיל הים, בממלכת הודו התגעגע אל בת המלך, שהשיבה לו אהבה אך אביה תיכנן להשיא אותה לנסיך הפרסי חורזם. בכדי למנוע את הנישואין רוצח האביר את הנסיך שנועד לאהובתו. הוא נמלט בעזרתה של משרתת הנסיכה, אוסמת. בת המלך עצמה מועברת לטירה מכושפת. הווידוי של האביר משפיע עמוקות על אבתנדיל, והוא נחלץ לעזרתו. בכוחות משותפים הם מוצאים את בת מלך הודו ומשחררים אותה מכלאה. אביה, בסופו של דבר, מתרצה, ומסכים לתת לו את ביתו לאשה. ^[1]