פול ואלרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פול ואלרי (30 באוקטובר 1871 - 20 ביולי 1945), משורר, סופר ומבקר ספרותי צרפתי.
נולד בעיר החוף סט שבדרום צרפת, לאב שמוצאו מן האי קורסיקה ולאם מן העיר גנואה שבאיטליה. למד בבית הספר של מסדר הדומיניקנים, ואחרי כן בבית הספר התיכון בעיר מונפלייה. בשנת 1889 החל ללמוד משפטים באוניברסיטה של מונטפלייה, ובאותה שנה פרסם את חרוזיו הראשונים בכתב עת שהופיע במרסיי. חרוזים אלה נמנים על האסכולה של הסימבוליזם בשירה הצרפתית. בגנואה, בלילה שבין 4-5 באוקטובר 1892 עבר מה שתיאר כ"משבר אישי קיומי עמוק", שהשאיר עליו את רישומו, והחליט להתכחש ל"אלילי הספרות, האהבה ואי הבהירות", כדי להתמסר לעיקר קיומו שתיאר כ"חיי רוח". פול ואלרי נהג לכתוב יומן במשך חמישים שנה, "מחברות" שבהן קיימת עדות להתחייבותו לעצמו להעלות על הכתב את הגיגיו בכל בוקר. הוא כתב בהומור: "אחרי שהקדשתי שעות אלה לחיי רוח, הרגשתי כי אני זכאי להיות סכל במשך כל שעות היום הנותרות".
ב-1894 עבר פול ואלרי להתגורר בפריז. ב-1900 נשא לאישה את ז'אנין גובילר שילדה לו שלושה ילדים. עבד כעורך ראשי במשרד המלחמה הצרפתי, והתרחק מכתיבה פיוטית כדי להכיר את עצמו ואת העולם הסובב אותו. הוא התרכז ב"מחברות", יומן אינטלקטואלי ופסיכולוגי שרובו יצא לאור רק אחרי מותו (1957-1960). ב-1917, בעיקר בהשפעת הסופר אנדרה ז'יד, פול ואלרי חזר לכתוב שירה ופרסם את קובץ שיריו "אלת הגורל הצעירה". ב-1920 יצא לאור שירו המפורסם "בית העלמין שלחוף הים",וב-1922 קובץ השירים "קסמים". ב-1925 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. בהשפעתו של המשורר סטפן מלרמה, פול ואלרי המשיך לייסד את שירתו על רגשותיו והשראתו. הוא הפך לאיש שיחם של ראש ממשלת צרפת רימון פואנקרה, של הפילוסוף והפסיכולוג אנרי ברגסון ושל הפיזיקאי אלברט איינשטיין. פול ואלרי שימש בתפקידים שונים בחיי התרבות של צרפת, וב-1933 נתמנה למנהל המרכז האוניברסיטאי שבעיר ניס. בתקופת הכיבוש סירב לשתף פעולה עם הנאצים ואיבד את תפקידו בניס. פול ואלרי נפטר שבועות מספר לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה ב-1945. על פי בקשתו של שארל דה גול הוא נקבר בעיר מולדתו סט, בבית העלמין שלחוף הים שעליו כתב את שירו המפורסם.
[עריכה] מספרי פול ואלרי שתורגמו לעברית
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פול ואלרי |
- אדון טסט, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר ישראל זמורה, מחברות לספרות, 1951.
- אופאלינוס, או, האדריכל, תרגמו מצרפתית דן צלקה, עמינדב דיקמן, מבוא יהושע ישועה, ירושלים, כרמל, 1994.
- הנפש והריקוד, תרגם ישראל זמורה, מחברות לספרות, 1964.
- שלוש מסות בפואטיקה, תרגום ומבוא יורם ברונובסקי, ספרית פועלים, תל אביב, 1982.
- "מצב בודלר", נספח ל"פרחי הרע" מאת שארל בודלר, תרגם מצרפתית דורי מנור, הקיבוץ המאוחד, 1997.
