פופוליטיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פופוליטיקה הייתה תוכנית טלוויזיה ישראלית, בה נערכו דיונים על ענינים העומדים על סדר היום הציבורי. צוות המשתתפים בה כלל "פאנל" קבוע שהופיע בכל תוכנית, וכן משתתפים שונים הקשורים לנושא הנדון. התוכנית ירדה מהמרקע אך נחרתה בזכרון הציבורי בעקבות סגנון הדיונים המיוחד שהתפתח בה ובזכות משתתפיה הקבועים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
פופוליטיקה עלתה לאוויר ב-1990 בערוץ הראשון, כרעיון של המפיק אהרון גולדפינגר, אשר הגה תוכנית בה מתקיימים דיונים פוליטיים וביניהם משולבים שירי פופ המבוצעים על ידי זמרים שונים באולפן, ומכאן ניתן לה שמה: פופוליטיקה. בתוך זמן קצר התגבשה מתכונת קבועה לתוכנית אותה הינחו ניסים משעל ואחר כך דן מרגלית, והורכב הפאנל הקבוע שלה: יוסף לפיד, אמנון דנקנר וישראל אייכלר. שירי הפופ הדלדלו עד שהוסרו כליל ונותרו הדיונים והוויכוחים אשר היקנו לתוכנית את פרסומה.
התוכנית שודרה עד 1998, עת עזבו חברי הפאנל והמנחה את הערוץ הראשון והעבירו את המתכונת של התוכנית לערוץ 2.
[עריכה] סגנון פופוליטיקה
חברי הפאנל, הידועים ביכולת הויכוח וחדות לשונם, יצרו לתוכנית הדים רבים בקרב הציבור. בצוות זה, יוסף לפיד ייצג את הצד הימני והשמרני של החברה הישראלית, אמנון דנקנר ביטא את הדעות השמאליות והליברליות, וישראל אייכלר ביטא את העמדה הדתית חרדית. אופיים של חברי הפאנל, כפי שבא לידי ביטוי בתכניות פופוליטיקה, ומשתתפים אחרים בעלי סגנון וכחני שהובאו לדיונים, יצרו אווירה תוססת ורוויה בהתלהטות יצרים, כאשר המנחים לא תמיד יכולים להשתלט על הוויכוח. בשיאם של הדיונים נרשמו אירועים חריגים במיוחד, כמו עזיבתם של משתתפים את הדיון בשידור חי, צעקות ומריבות שהתקרבו עד כדי הרמת ידיים.
[עריכה] מורשת פופוליטיקה
סגנון התוכנית הביא לה אחוזי צפיה גבוהים ועוררה תגובות מנוגדות. רבים אהבו להתבונן ולהקשיב לוויכוחים, אך, מנגד, אחרים ראו בה ביטוי קיצוני במיוחד של פופוליזם זול ונמוך, המכוון להאדיר את יכולת המשתתפים ולהשפיל בעלי דעות מנוגדות או כאלה שאינם רגילים בהתמודדויות מסוג זה. סגנון התוכנית נחרת בתודעת הציבור ועבר לתכניות דיון אחרות, אשר המשיכו את מתכונת הוויכוחים הרעשניים, המותירים רושם על הצופים ומביאים אחוזי צפיה גבוהים. השם "פופוליטיקה" הפך למילה נרדפת לפופוליזם ודמגוגיה; נעשה בו שימוש כאשר רוצים לתאר דיון מתלהם של דוברים רהוטים הנוקטים לשון בוטה במיוחד.
התוכנית הביאה לשיח הציבורי את המשפטים מפורסמים: "אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי" וכן "תן לי לגמור משפט".
[עריכה] התוכנית, המשתתפים והקריירה
פופוליטיקה ירדה מהמסך ובערוצי הטלוויזיה השונים ניסו להחיותה בשמות אחרים. רבים מאמינים כי משתתפי הפאנל עשו דרכם לקריירה עשירה בעקבות התוכנית. יוסף לפיד הביא למפלגת שינוי את יכולתו הרטורית כפי שבאה לידי ביטוי בתוכנית, ועל גב הפופולריות שצבר בה נבחר להנהיג את התנועה, נבחר לכנסת, והיה שר בממשלה. אמנון דנקנר התקדם בדרכו העיתונאית וישראל אייכלר נבחר לכנסת מטעם מפלגה חרדית.
