פקעת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פקעת היא איבר אגירה תת-קרקעי הקיים בצמחים רב-שנתיים מסוימים. הפקעת היא למעשה פרק או מספר פרקים של גבעול, שעברו התמחות לשמש כאיבר אגירה, ובהתאם התעבו ואיבדו את הכלורופיל. מהפקעת יוצאים שורשים כלפי מטה, והמשך הגבעול ועלים כלפי מעלה. בניגוד לבצל, המותאם לאגירה הן של חומרי מזון (כמו עמילן) והן של מים, הפקעת מותאמת לאגירת חומרי מזון בלבד.
הריכוז הגבוה של חומרי מזון בתוך הפקעת, מקנה לה ערך תזונתי גבוה עבור בעלי-חיים רבים, ולכן פקעות רבות נמצאות בסכנת טריפה מתמדת. בשטחים טבעיים בישראל ניתן לראות לעתים קרובות סימני חפירה באדמה של חזירי בר או דרבנים, שנעשו תוך שיחור אחר פקעות של צמחי בר שונים. צמחים מסוימים התגברו על בעיית הטריפה על-ידי ייצור רעלנים שונים בתוך הפקעת.
דוגמאות לצמחים בעלי פקעת:
- כלנית מצויה
- רקפת מצויה
- הסוג כרכום
- הסוג סתוונית
בצמחים מסוימים, כמו תפוח האדמה, קיימת פקעת מסוג אחר, שהיא התעבות של קנה-שורש - פקעת קנה-שורש.
