פר אנגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פר יוהן ולנטין אנגר (7 בדצמבר 1913 - 26 באוגוסט 2002) היה דיפלומט שבדי אשר במהלך מלחמת העולם השנייה נטל חלק במאמצים לשחרר יהודים הונגריים ממעצר וגירוש בידי הנאצים.

תוכן עניינים

1 תחילת הקריירה
2 משלח ידו לאחר המלחמה
3 הוקרה
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תחילת הקריירה

אנגר נולד בגוטנבורג. הוא למד משפטים באוניברסיטת שטוקהולם ומאוחר יותר באוניברסיטת אופסלה. לאחר שסיים ללמוד בנובמבר 1939 הוא גוייס לצבא. לאחר שירותו, הציע לו משרד החוץ השבדי משרת מתלמד בצירות בברלין שם הוא החל לעבוד בינואר 1940. אנגר סופח למחלקת המסחר, אך לאחר שהצירות קיבלה מידע אודות התקפה נאצית קרובה על נורבגיה ועל דנמרק, הוא נהיה מעורב במסירת מודיעין לשטוקהולם. ביוני 1941 הוא חזר לשטוקהולם, שם פעל למען יחסי המסחר בין שבדיה והונגריה. בנובמבר 1942 הוא נשלח לבודפשט כמזכיר שני בצירות השבדית.

לאחר פלישת גרמניה להונגריה ב-19 במרץ 1944 אנגר נהיה מעורב במאמצים לסייע ליהדות הונגריה. אנגר יזם רעיון לספק דרכונים שבדיים זמניים ואישורים מיוחדים על מנת להגם על היהודים מפני מעצר וגירוש. בהתחלה סופקו כ-700 מסמכים. למרות שחוקיות המסמכים הייתה מוטלת בספק, הממשלה ההונגרית הסכימה להכיר בבעליהן כאזרחים שבדיים. ב-9 ביולי, הגיע ראול וולנברג לבודפשט. הוא מייד החל לפעול להרחבת יוזמתו של אנגר. הוא יזם אישורים צבעוניים להגנה (Schutzpasse) ואף יצר אזורים מוגנים ברחבי העיר. אנגר ווולנברג שיתפו פעולה. לעתים הם חטפו אנשים ממשלוחים ומצעדי מוות. לאחר שהסובייטים פלשו בינואר 1945, אנגר וואלנברג נעצרו. אנגר שוחרר שלושה חודשים מאוחר יותר, אך וולנברג לעולם לא נראה יותר. הוא הפך לאחד מהאנשים הנעדרים הבולטים ביותר במאה ה-20.

[עריכה] משלח ידו לאחר המלחמה

לאחר המלחמה, אנגר שירת בעמדות דיפלומטיות רבות במצרים, אתיופיה, צרפת, אוסטריה ובארצות הברית. הוא הפך מאוחר יותר לראש תוכנית הסיוע הבינלאומית של שבדיה ושירת כשגריר באוסטריה, קנדה ובאיי הבהמה. לאחר המלחמה, אנגר הוביל מאמצים לחקור את אחריתו של וולנברג ולצורך כך נפגש אישית עם מיכאל גורבצ'וב בשנות ה-80 של המאה ה-20. בשנת 2000, הממשלה הרוסית הכירה לבסוף בכך שוולנברג ונהגו מתו בחסות הסובייטים בשנת 1947, אך נסיבות המוות נותרו לא נהירות.

[עריכה] הוקרה

בשנת 1982 הכיר מוסד יד ושם באנגר כאחד מ-חסידי אומות העולם. בשנת 1955 הוענק אות הגבורה של הרפובליקה ההונגרית. בשנת 2000 הוענקה לן אזרחות ישראלית מטעם כבוד. בשנת 2001, מוזיאון ההיסטוריה של שבדיה בארצות הברית העניק לו את "פרס הומניטרי ברוח ראול וולנברג". באפריל 2002 ראש ממשלת שבדיה גורן פרסון העניק לאנגר את אות ה"Illis Quorum Meruere Labores" עבור פעילותו במהלך המלחמה ואחריה.

אנגר נפטר בשטוקהולם לאחר שלקה בשווץ.