צנתור לב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צנתור לב הוא פרוצדורה אבחנתית וטיפולית הנפוצה בשימוש בחולי לב לצורך אבחון וטיפול בבעיות כלי דם לבבים (כליליים). מטרת הצנתור למצוא ולמפות את התהליך הטרשתי.
הצנתור מבוצע לרוב ללא הרדמה. לעתים מבוצעת הרדמה מקומית במקום החדרת הצנתר או שניתן מעט טשטוש לחולה. נדיר שמבוצע בהרדמה כללית.
הפעולה הינה פשוטה יחסית, מבוצע דיקור של עורק גדול לרוב עורק המפשעה Femoral artery או עורק אמה Radial Artery) ודרכו מוכנס קטטר קטן תוך הזרקה של חומר ניגוד ושיקוף רנטגן המצנתר מכוון את הקטטר אל כלי הדם הכליליים המבוקשים. באמצעות הזרקה של חומר ניגוד לתוך כלי הדם אומדים את קוטרם ואת היקף ההיצרויות, לרוב היצרויות של עד 50% אינם בעלי משמעות קלינית אך כאשר ההיצרות היא גדולה יותר היא בעלת משמעות ומטפלים בה.
צנתור יכול להיות אבחנתי בלבד (70% מהמקרים) או אבחנתי וטיפולי (30% מהמקרים) כאשר מבצעים פתיחה של כלי דם חסום. פתיחה של עורק מוצר מתבצעת באמצעות השחלת בלון דרך האזור המוצר וניפוחו כך שהוא מרחיב את כלי הדם, פעמים רבות מניחים על גבי הבלון קפיץ Stent אשר עוזר לשמור את כלי הדם פתוח.
בשנים האחרונות התפתחה תעשיה שלמה סביב הסטנט אשר הינו המצאה ישראלית תוך פיתוח דגמי הסטנטים השונים וציפוי שלהם בתרופות שונות אשר עוזרות לשמרו את כלי הדם פתוח. יש לציין כי סטנטים אלו Drug Eluding Stents הינם יקרים יותר ועוררו בזמנו ויכוח ציבורי גדול על דרישת בית החולים לחתימת חולים על התחיבויות כספיות בעודם שוכבים על שולחן הצנתורים.
הסכנות העיקריות מצנתור כוללות: 1. זיהום 2. שטף דם מקומי וסיבוכי מקום הדקירה (אנוריזמה) 3. פגיעה בכליות (תופעת לוואי של חומר הניגוד שמוזרק) 4. תגובה אלרגית ליוד שנמצא בחומר הניגוד 5. סיבוכיים בכלי הדם הלבביים.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
