קובנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בעיר בליטא. לערך העוסק במאפה תימני, ראו קובנה (מאכל).

קובנה (ליטאית: Kaunas - קאונאס, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , רוסית: קובנו) היא העיר השנייה בגודלה בליטא. שוכנת במפגש הנהרות נימַן ונֶריס ונוסדה בשנת 1030. בין השנים 1920-1939 הייתה קובנה בירתה של ליטא העצמאית עד שנכבשה על ידי הצבא הסובייטי בשנת 1940.

תוכן עניינים

1 נתונים סטטיסטיים
2 היסטוריה
3 היהודים בקובנה
- 3.1 היהודים בגטו בזמן הכיבוש הנאצי
- 3.2 התארגנות המחתרת
4 ראו גם

[עריכה] נתונים סטטיסטיים

שטח : 157 קמ"ר
תושבים : 368,917
קבוצות אתניות : ליטאים (92.9%), רוסים (4.4%), אוקראינים (0.5%), פולנים (0.4%), אחרים (1.8%)
ספורט : מועדון הכדורסל "זלג'יריס" וקבוצת הכדורגל FBK Kaunas

[עריכה] היסטוריה

העיר נזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1361. שנה לאחר מכן היא נתפסה בידי אבירים טבטוניים, אך שוחררה ב 1404. חומה נבנתה להגן עליה בפני פלישות טבטוניות נוספות. ב 1441 הצטרפה העיר להנזה והמסחר בה התפתח.

במאות ה-17 וה-18 סבלה העיר מכות רבות: הצבא הרוסי תקף אותה מספר פעמים בשנת 1665, ב-1701 היא נכבשה בידי השבדים, מגפות תקפוה ב-1657 ו-1708, ושריפות גדולות ב-1731 ו-1732. בשנת 1812 חצה נפוליאון את נהר הנימן והעיר הוחרבה. ב1917 נהייתה בירת ליטא העצמאית, כשוילנה הייתה בשליטת פולין. ב-1939 הוכזרה וילנה לליטא, וקובנה חזרה להיות העיר השנייה. בין מלחמות העולם שגשגה העיר, אך מלחמת העולם השנייה גבתה מחיר כבד. תחת השלטון הסובייטי היא שוקמה למעמד המרכז התעשייתי של ליטא.

[עריכה] היהודים בקובנה

בית עיריית קובנה

העיר שימשה מרכז מסחרי חשוב החל מהמאה ה-16, אך על היהודים נאסר לסחור ולהתגורר בה. בתחילת המאה ה-18 נוסד בעיר רובע יהודי. בתחילת השלטון הרוסי ב-1795 ניסו לגרש את היהודים בפניה לשלטונות, אך הצאר פאבל סירב. במאה ה-19 הקהילה גדלה מהר, בשנת 1864 היא מנתה 16,540 נפש. ב-1850 לערך שימש הרב יהושע לייב דיסקין כרב העיר ובשנות 1864-1896 שימש בתפקיד זה הרב יצחק אלחנן ספקטור. בשנת 1877 הקים בה הרב ישראל סלנטר את כולל קובנו, שבו למדו מטובי תלמידיו את שיטתו במוסר, ואח"כ ברובם הקימו ישיבות עצמיות. כולל קובנו שימש ככולל ראשון מסוג הכוללים המודרניים.

בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית בקובנה כארבעים אלף איש, שהם כרבע מהאוכלוסייה הכללית שבעיר. האוכלוסייה היהודית נהנתה מחיי תרבות עשירים ביותר ונודעה כמרכז תרבותי יהודי חשוב. לאחר הכיבוש הרוסי ועד לכיבוש הגרמני נסגרו מוסדות תרבות וחינוך יהודיים ורוב הארגונים היהודיים הוצאו אל מחוץ לחוק.

שבוע לפני הכיבוש הגרמני ב 14 ביוני, 1941, הוגלו כמה אלפי יהודים לסיביר. כמה אלפים נוספים שניסו להימלט מהעיר נרצחו בידי האוכלוסייה המקומית, תוך כדי ניסיונם להימלט עוד בטרם נכבשה העיר בידי הגרמנים.

ביום 24 ביוני 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים. אלפי יהודים הועברו מהעיר למקומות כמו "הפורט השביעי" (חלק משרשרת מצודות מהמאה ה-19 שהגנו על העיר). ההערכה היא שבתקופה שבין החודשים יוני ויולי 1941 נרצחו בסיוע האוכלוסייה המקומית כעשרת אלפים איש ואישה יהודים. כשהוקם הממשל הצבאי הגרמני בעיר הוציא מושל העיר הנס קרמר שורה של חוקים אנטי יהודיים וביניהם העברתם של היהודים לגטו. למעשה היו לגטו שני חלקים : הגטו "הקטן" והגטו "הגדול".

[עריכה] היהודים בגטו בזמן הכיבוש הנאצי

ערך מורחב – גטו קובנה

באוגוסט 1941 נחנך הגטו והיו בו 29,760 יהודים. בתוך חודשיים וחצי נרצחו בגטו כשלושת אלפים נפש. ב-28 באוקטובר נרצחו 9,000 איש בפורט התשיעי. לאחר מכן הייתה תקופה של "שקט יחסי" שבמהלכה נלקחו כ 6,000 יהודים לעבודות כפייה במתקני הצבא הגרמני שהיו מחוץ לגטו.

[עריכה] התארגנות המחתרת

חבורות של צעירים שהשתייכו לתנועת הנוער הציונית ומי שהשתייכו לתנועה הקומוניסטית יצרו קשר עם הפרטיזנים ביערות. שליש מהם מצאו את מותם בניסיונם לברוח מהגטו או בלחימה. כתוצאה מפקודה שהוציא היינריך הימלר ב 21 ביוני, 1943, הפך גטו קובנה למחנה ריכוז לשרידי היהודים שהיו מפוזרים בגטאות השונים. ארבעת אלפים האנשים שחיו בגטו רוכזו שוב. הרציחות נמשכו עד לחודש יולי 1944. עם התקרבות הצבא האדום לעיר הועברה אוכלוסיית הגטו למחנות בתוך גרמניה. האנשים שהסתתרו בבונקרים אולצו לצאת החוצה בעזרת כלבים, רימוני עשן ופצצות תבערה. רק כ-90 הצליחו לשרוד בבונקרים. בתום המלחמה נותרו בחיים רק כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית - אלפיים איש בסך הכל.