קודיפיקציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעולם המשפט, קודיפיקציה, הוא תהליך יצירתו של קודקס, כלומר כינוס ואיסוף של חוקים קיימים, עריכתם והתאמתם לזמן ולמצב הנוכחי, או יצירה של מערכת חוקים בתחום מסוים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקודיפיקציה בצרפת
בצרפת היו נהוגות שיטות משפט שונות: קנוני, רומי, מנהגי, מקומי. הליך הקודיפיקציה בצרפת מסמל את תום תקופת המשפט המשותף לכל אירופה. זהו מעבר למשהו לאומי, המשקף מגמה כללית בכל אירופה. עידן חדש מבחינה פוליטית, המהפכה הצרפתית. הקודקס נחקק ב 1804, השפעתו ניכרת עד היום. קודקס נפוליאון - נפוליאון נתן את הדחיפה לסיום הקודיפיקציה, ותכונות הקודקס מושפעות מהתערבותו. קוד נפוליאון מנוסח בפשטות (בעיקר עקב השפעה גדולה של מונטסקיה). הקודקס מופנה לעם ואינו מורכב. הוראות יסודיות בו לא השתנו עד היום, ומהווים את עמוד השדרה של החיים הציבוריים.
[עריכה] הקודיפיקציה בגרמניה
[עריכה] המשפט הפרטי בגרמניה: רקע היסטורי
גרמניה הייתה מורכבת משיטות משפט שונות בגלל חלוקתה למדינות קטנות ונסיכויות. כמו כן בגרמניה למדו ופסקו על פי המשפט הרומי של יוסטיאנוס. עבודות הכנה לקודקס הגרמני התבססו על גרסה מודרנית של ה–Degista. למרות שיטות המשפט השונות המכנה המשותף היה המשפט הרומי והשפה הגרמנית. במאה ה-19 מתפתח בגרמניה פולמוס, בין התומכים בקודיפיקציה, לבין המתנגדים. נקודת המוצא הייתה שריבוי שיטות אינו רצוי. מתחילים להישמע קולות, הקוראים לחקיקתו של קודקס אזרחי אחיד לגרמניה. המתנגדים טענו כי רעיון הקודקס הוא נוכרי (צרפתי).
ראשי המזוהים עם הוויכוח הם סביגני (Savigny) וטיבו (Thibaut). סביגני שייך לאסכולה ההיסטורית של המשפט. סביגני טען שהמשפט מתקדם באופן טבעי ואין לכפות עליו מודלים זרים. לכל עם תרבות משלו ולכן משפט משלו. ייתכן שהקודקס יתפתח עם הזמן בצורה טבעית. עך אין לאוכפו.סביגני התנגד גם לקודקס הצרפתי. טיבו דגל ברעיון הקודיפיקציה, כפטריוט שלחם נגד הצרפתים לא חש בנחיתות למולם. ולא רצה לאמץ את הקודקס הצרפתי במדויק. הוא סבר כי השיטה הגרמנית הקיימת הינה שיטה מסורבלת ובלתי אחידה. גישתו ניצחה בוויכוח.
[עריכה] הפנדקטיסטיקה
לאחר נצחונו של טיבו, החלו בשנות ה–80 של המאה ה–19 את העבודה. הקודקס הגרמני הוכן על ידי פרופסורים השייכים לאסכולת הפנדקטיסטיקה, אסכולה שהתפתחה במאה ה–19, והתבססה על טקסטים רומאים, אך לא הסתפקה בכתוב, אלה ניתחה אותם ופירשה אותם על פי המקובל לתקופה. המושגים שלהם מדעיים, תוך הגעה לרמת הפשטה גבוהה, היוצרים שיטה סיסטמאתית והומוגנית ככל האפשר. הפרופסור החשוב ביניהם הוא ווינדשהייד (Windscheid) והוא יצר את הטיוטות לקודקס הגרמני שנכנס לתוקף ב1 בינואר 1900.
[עריכה] התפתחות הקודיפיקציה בגרמניה
ה – BGB הוא הקודקס הגרמני, נכתב על ידי פרופסורים, והיה מורכב ביותר. הוא מחולק לחמישה ספרים: חלק כללי, חיובים, חוזים, קניין, משפחה, ירושה. נחלק הכללי מגדיר את כל מוסגי היסוד לשאר החלקים. ביקורת: ספק אם יש צורך ליצור מסגרת כללית לכל דבר.
[עריכה] הקודיפיקציה ביוון
[עריכה] התפתחות המשפט היווני – תקופות (הלניסטית, רומית, ביזנטית, מוסלמית)
ניתן לחלק את ההתפתחות של המשפט היווני לחמש תקופות:
- תקופה קלאסית: תקופת הפוליס: השפעה עקיפה על המשפט הרומי, והשפעה רעיונית של הפילוסופיה.
- תקופת המשפט הרומי: מיזוג של המשפט הרומי אל המשפט היווני, בעיקר מחלקה המזרחי של האימפריה.
- התקופה הביזנטית: הצטמצמות של מערכת המשפט.
- תקופת הכיבוש העות'מאני: השלטון לא כופה על היוונים את המשפט המוסלמי, ולכן אין התמזגות.
- יוון העצמאית: חיפוש אחר משפט לאומי, ביטול המשפט העות'מאני, רצון ליצור קודיפיקציה, כאשר בתקופת הביניים השתמשו במשפט הקודם של הקיסרים הנוצרים.
[עריכה] העידן המודרני. הקודקס היוני. השפעות זרות
השלב הראשון בעידן המודרני הוא הסתמכות על ה – Hexabiblos, שהיה אסופה של שישה ספרים, שנכתב במאה ה–14, ומבוסס על ה Corpus Iuris. מעורבות גרמנית בשלטון גרמה לכך שאופן הפירוש היה לפי המשפט הגרמני, לפי מודל ה – BGB, רק ברור יותר, עממי יותר, ופחות טכני. (וזאת כתוצאה מהשפעה שוויצרית).
[עריכה] בית המשפט העליון ומועצת המדינה
מועצת המדינה דנה בערעורים מנהליים, בית המשפט העליון דן בעניינים אזרחיים ופליליים. ביוון יש מודל ייחודי באירופה למצב ובו יש מחלוקת בין מה שנקבע בבית המשפט העליון רגיל ובין מה שנקבע במועצת המדינה, והוא, כינוס כללי – מורכב ביה"ד מיוחד הכולל שופטים משני בתי הדין, המיישבים את הסתירה. הפתרון המקובל באירופה הוא ביה"ד לחוקה (פתרון האופייני לשיטות המשפט הקונטיננטלי להבדיל משיטות המשפט המקובל).
[עריכה] הקודיפיקציה באיטליה
[עריכה] הרקע
- תקופה ראשונה – בין 476 עד המאה ה–11 – ימי הביניים הראשונים: משפט מנהגי, קנוני.
- מהמאה ה–11 – התחדשות המשפט הרומי – אוניברסיטת בולוניה – משפט רומי + משפט קנוני+ משפט משותף.
- במאה ה–16 מתחיל ה–ius commune לאבד מחשיבותו והמשפט הלאומי עולה.
- סוף המאה ה – 18 תחילת ה – 19 – תחילת הכיבוש הצרפתית – נפוליאון מכניס את השפעת הקודיפיקציה, ומתחיל תהליך של איחוד איטליה, פוליטית ומשפטית.
- 1861 – עצמאות איטליה: חיבור הקודקס האיטלקי הראשון, הדומה לצרפתי.
[עריכה] מאפייני הקודקס האיטלקי
הקודקס האיטלקי הראשון, מדגיש את הפנדקטיסטיקה, ואת הגישה הצרפתית (כאשר ההשפעה הגרמנית גוברת). הקודקס המודרני משלב את הצרפתי והגרמני (הרמוניזציה), הוכן על ידי בניטו מוסוליני, אך ללא מרכיבים פשיסטים.
[עריכה] הקודיפיקציה בישראל
עם הקמתה של מדינת ישראל היא ירשה את המשפט של המנדט הבריטי ואף את המג'לה, תרומת השלטון העותומני. בתחומים מסוימים, כגון משפט העבודה, הייתה זו ירושה דלה, שחייבה תהליך של קודיפיקציה ליצירת חקיקה יש מאין. בתחומים אחרים, כגון דיני העונשין נתנו השליטים הקודמים בסיס רחב וטוב, אך גם תחומים אלה עברו תהליך של המרת חוקים אלה בחקיקה ישראלית מקורית. אחת מתוצאותיו של תהליך זה הוא ביטול המג'לה בשנת 1984 (58 שנה לאחר שבוטלה בתורכיה עצמה).
ראו גם: החקיקה בישראל
[עריכה] לקריאה נוספת
- אהרן ברק, חמישים שנות משפט בישראל, עלי משפט א' (תש"ס).
