קודקס נפוליאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קודקס נפוליאון או קוד נפוליאון (נקרא גם בשם הקוד האזרחי של צרפת) היה הקודקס האזרחי הצרפתי, שכונן על-פי פקודתו של נפוליאון בונפרטה, שליט צרפת. החוק נכנס לתוקף ב־21 במרץ, 1804, והשפעתו ניכרת עד היום.
בצרפת היו נהוגות שיטות משפט שונות: משפט קנוני, משפט רומי, משפט מנהגי ומשפט מקומי. הליך הקודיפיקציה בצרפת מסמל את תום תקופת המשפט המשותף לכל אירופה. היה זה מעבר למשפט לאומי, בתוך מגמה כללית של לאומיות באירופה, במהלך עידן חדש מבחינה פוליטית בעקבות המהפכה הצרפתית. נפוליאון נתן את הדחיפה לסיום הקודיפיקציה. ותכונות הקודקס מושפעות מהתערבותו של נפוליאון. קוד נפוליאון מנוסח בפשטות (בעיקר בזכות השפעה גדולה של מונטסקיה). הקודקס מופנה לעם ואינו מורכב. הוראות יסודיות בו לא השתנו עד היום, ומהווים את עמוד השדרה של החיים הציבוריים.
הקוד היה הראשון שנוסד במדינה עם מערכת משפטית אזרחית. הקוד קבע, לדוגמה, שדי בכך שהנאשם "היה במצב שיגעון בעת ביצוע המעשה", כדי לפטור אותו מאחריות פלילית. הקוד מבוסס על עקרונות המהפכה הצרפתית ומבטיח לאזרחים שמירה על זכויות האדם.
