קופת חולים לאומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קופת חולים לאומית היא קופת חולים אשר נוסדה בתקופת היישוב, בשנת 1933, על ידי התנועה הרוויזיוניסטית.
שמה הרשמי הוא "קופת חולים לעובדים לאומיים". מייסדי הקופה היו רופאים בעלי השקפה רוויזיוניסטית שפוטרו מעבודתם בקופת החולים הכללית בתקופת הקרע ביישוב לאחר רצח חיים ארלוזורוב. המרפאה הראשונה שהוקמה שכנה בביתו הפרטי של ד"ר יעקב וינשל ברחוב גרוזנברג בתל אביב. שם פעלו צוות רופאים, ביניהם ד"ר נחום כהנוביץ, ד"ר אמיל רוזנברג, ד"ר אלכסנדר דוידסון, ד"ר משה הר אבן וד"ר מרדכי גלעדי. הקופה הוקמה באופן עצמאי ולאחר מכן התחברה אל הסתדרות העובדים הלאומית שנוסדה שנה לאחר מכן, בשנת 1934. הקופה העניקה שירותי בריאות לחברי בית"ר, הצה"ר, וגם לאנשי אצ"ל.
בתקופת המדינה פתחה הקופה שעריה בפני כלל תושבי הארץ מכל החוגים והשכבות. לקופה למעלה משלוש מאות ועשרים סניפים ברחבי הארץ. הקופה מעניקה את שירותי סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, ובנוסף מציעה למבוטחיה תוכניות לביטוח משלים. בשנת 2004 נחתם הסכם בין הקופה לבין חברת הביטוח "הראל" למתן ביטוח סיעודי לחברי הקופה. הקופה הינה אחת מארבע קופות החולים הפועלות בישראל, יחד עם קופת חולים כללית, קופת חולים מכבי וקופת חולים מאוחדת.
