קפיצה לגובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קפיצה לגובה היא תחרות אתלטיקה בה המתחרים נדרשים לקפוץ מעל רף (מוט) אופקי הממוקם בגובה מסוים.

תוכן עניינים

1 חוקים
2 היסטוריה
3 כיום
4 קפיצה לגובה בישראל
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] חוקים

בתחילת התחרות הרף מוצב בגובה נמוך יחסית. כל קופץ יכול לבחור את הגובה בו הוא רוצה להתחיל. הקופץ גם יכול לבחור בכל גובה האם הוא מעוניין לקפוץ באותו הגובה או לא. מתחרה שנפסל (כלומר: מפיל את הרף) שלוש פעמים רצופות נושר מהתחרות. המתחרה שמצליח לעבור את הגובה הגבוה ביותר מנצח בתחרות. במידה ושני קופצים או יותר עברו את הגובה הגבוה ביותר, המנצח יהיה הקופץ שצבר פחות פסילות בגובה האחרון אותו עבר. אם עדיין אין הכרעה, מנצח מי שמספר הפסילות הכללי שלו היה הנמוך ביותר. במידה והקופצים צברו מספר זהה של פסילות, מתקיימת קפיצה מכריעה לקביעת המנצח.הכרעה מושגת רק כאשר אחד מהקופצים עבר את הרף והשני הפילו. בשלב ראשון הם מקבלים קפיצה רביעית בגובה בו הם נכשלו. במידה ושניהם נכשלים מורידים את הרף לגובה האחרון אותו עברו וכל אחד מקבל ניסיון נוסף. במידה ושניהם עברו מעלים שוב לגובה בו הם נכשלו וכך הלאה עד השגת הכרעה.

הרף בקפיצה לגובה עשוי מפלסטיק מועשר בזכוכית או מאלומיניום. השימוש בחומרים אחרים מותר, אך ישנן מגבלות על משקל הרף ועל גמישותו. אורך הרף הוא ארבע מטרים בקירוב, והוא בעל חתך רוחב עגול, משולש או מרובע. בעזרת שתי נקודות מרובעות בקצה הרף, הוא מונח על שתי קורות אנכיות בגובה מסוים. הגובה נמדד מהרצפה ועד לקצה העליון של החלק הנמוך ברף. מייד מאחורי הרף נמצא מזרן מרופד המבטיח נחיתה בטוחה. אף על פי שהקופצים עשויים לגעת ברף בזמן הקפיצה, פסילה תירשם רק אם הרף נפל.

[עריכה] היסטוריה

ככל הנראה, כבר במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה התקיימה תחרות קפיצה לגובה. על כל פנים, תחרות הקפיצה לגובה המתועדת הראשונה התקיימה בסקוטלנד בראשית המאה ה-19. באולימפיאדת הראשונה בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896) נערכה תחרות קפיצה לגובה לגברים. התחרות לנשים התקיימה לראשונה באולימפיאדת אמסטרדם (1928). הקופצים הראשונים היו רצים לעבר הרף בצורה ישרה או קפצו בסגנון המספרת. בשיטת המספרת, הקופצים רצו לעבר הרף במסלול אלכסוני, העבירו מעבר לרף את הרגל הקרובה אליו, ולאחר מכן את הרגל השנייה, בתנועת המזכירה תנועת מספריים. לקראת סוף המאה, השתכללו הסגנונות. הקופץ האירי-אמריקאי מ.פ. סוויני פיתח סגנון המתאפיין בכך שהקופץ משטח את גבו כשהוא עובר מעל הרף. בעזרת סגנון זה העמיד סוויני את השיא העולמי על 1.97 מטר, ב-1895.

אמריקאי אחר, מ.פ. הורין, פיתח סגנון יעיל אף יותר. בסגנון שפיתח הורין הקופץ שוב רץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך מתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף כשהרגל הרחוקה ממנו מרימה את הגוף מעל הרף. הורין העמיד את השיא העולמי על 2.01 מטרים ב-1912. סגנונו של הורין היה הנפוץ באולימפיאדת ברלין (1936) בה ניצח קורנליוס ג'ונסון לאחר שקבע תוצאה של 2.03 מטרים.

בארבעת העשורים הבאים שלטו בענף קופצים אמריקאים וסובייטים, תוך פיתוח סגנון קפיצה חדש. צ'ארלס דומאס קבע שיא עולמי של 2.13 ב-1956, וארבע שנים מאוחר יותר, ב-1960, העמיד ג'ון תומאס את השיא על 2.23. בארבע השנים הבאות שלט בענף ולרי ברומל. בעזרת הרצה מהירה ביותר הצליח הקופץ הסובייטי האלגנטי להעמיד את השיא העולמי על 2.28 ולזכות במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו (1964), לפני שתאונת אופנוע, בה היה מעורב, הובילה לסיום הקריירה שלו.

מאמנים אמריקאים, כולל מי שהיה פעמיים אלוף ה-NCAA (ליגת המכללות האמריקאית), פרנק קוסטלו מאוניברסיטת מרילנד, נהרו לברית המועצות על מנת ללמוד מברומל וממאמניו. אך היה זה דוקא קופץ אמריקאי מאוניברסיטת אורגון סטייט, דיק פוסברי, שהרים את ענף הקפיצה לגובה לגבהים חדשים. תוך ניצול המשטח הגבוה והרך ששימש לנחיתה שלאחר הקפיצה, פוסברי שכלל את הסגנון המיושן של סוויני. פוסברי כיוון עצמו מעל הרף כך שראשו וכתפיו יעברו ראשונים מעל הרף ולאחר מכן יעבור הגב. לאחר שפוסברי השתמש בסגנונו היחודי באולימפיאדת מקסיקו (1968), וזכה במדליית הזהב, הסגנון פשט ברחבי העולם והפך לסגנון הדומיננטי בתחרויות הקפיצה לגובה הבינלאומיות. הקופץ האחרון שקבע שיא עולמי תוך שימוש בסגנון ישן היה ולדימיר ישצ'נקו שקפץ לגובה של 2.33 מטרים ב-1977 ולאחר מכן 2.35 ב-1978.

בין הקופצים המפורסמים שבאו בעקבות פוסברי היו: האמריקאים דווייט סטונס ויריבו (המתנשא לגובה של 1.73 מטרים) פרנקלין ג'ייקובס שקפץ לגובה של 2.32 (59 סנטימטרים יותר מגובהו!), מנפצי השיאים הסינים ני-צ'י צ'ין וז'ו ג'יאנהואה, הגרמנים גרד וסיג ודיטמר מגנבורג, האלוף האולימפי השבדי פטריק שיוברג. בין הקופצות ניתן לציין את יולנדה באלאש מרומניה, רוזמרי אקרמן ואולריקה מיפארת' מגרמניה ושרה סימיוני מאיטליה.

[עריכה] כיום

סגנון פוסברי שולט כיום בכל התחרויות הרציניות בענף הקפיצה לגובה. השיא העולמי הנוכחי לגברים, 2.45 מטרים, נקבע על ידי הקופץ הקובני חאבייר סוטומאיור ב-1993. את השיא העולמי לנשים, 2.09 מטרים, קבעה הקופצת הבולגרית סטפקה קוסטדינובה ב-1987. באולימפיאדת אתונה (2004) זכה במדליית הזהב הקופץ השבדי סטפן הולם בתחרות לגברים, והקופצת הרוסייה ילנה סלסרנקו בתחרות לנשים.

[עריכה] קפיצה לגובה בישראל

הקופץ הישראלי הבולט הוא קונסטנטין מטוסביץ',שפרש בשנת 2004, המחזיק בשיא ישראלי של 2.36 מטרים, אותו קבע בשנת 2000. הישגו הבולט של מטוסביץ' הוא המקום החמישי אליו הגיע באולימפיאדת סידני (2000). באליפות ישראל באתלטיקה ביולי 2006 קפץ ניקי פאלי לגובה של 2.30 מ', התוצאה השנייה בטיבה בענף בישראל אי פעם.