קרב ווטרלו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב ווטרלו | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||
|
|||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||
| בריטניה, פרוסיה ובעלות ברית נוספות | הצרפתים | ||||||||||
| מפקדים | |||||||||||
| גנרל-פלדמרשל גבהארד לברכט פון בלוכר, פילדמרשל ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון | הקיסר נפוליאון בונפרטה | ||||||||||
| כוחות | |||||||||||
| 67,000 מבריטניה ובעלות בריתה ו25-60,000 מהצבא הפרוסי (המספר תלוי באופן שבו סופרים, שכן הפרוסים הגיעו אחר הצהריים, וחלק מהיחידות הגיעו לשדה הקרב אבל לא ממש השתתפו בלחימה). | 73,000 מהצבא הצרפתי | ||||||||||
| אבדות | |||||||||||
| אצל הבריטים נפגעו 15,000 ואצל הפרוסים כ-8,000 | 25,000 צרפתים נהרגו ונפצעו ו-9,000 נשבו | ||||||||||
קרב ווטרלו שנערך ב-18 ביוני 1815 היה הקרב האחרון שבו השתתף נפוליאון בונפרטה. הקרב נערך נגד הקואליציה האנטי צרפתית השביעית. אחרי שובו מגלות באי אלבה וחזרתו לכס המלוכה בצרפת למשך תקופה קצרה שזכתה לכיונוי "מאה הימים". במהלך אותה תקופה התאגדו שאר הכוחות באירופה נגדו, כולל הדוכס מוולינגטון מבריטניה וגבהארד לברכט פון בלוכר מפרוסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדמה
ב-16 ביוני הכוחות האנגלים והפרוסים היו מופרדים בשל קרבות קודמים:קרב קאטרה ברא בין הצרפתים לאנגלים אשר לא הוכרע, וקרב ליני אשר הסתיים בניצחון הצרפתים על הפרוסים; אבל פקודות מטעות מנפוליאון ב-17 ביוני לפקודו המרקיז דה גרושי (Emmanuel, marquis de Grouchy), לרדוף אחרי הפרוסים עם 30,000 איש תרמו לתבוסתו של צבא נפוליאון. גרושי, שהיה גנרל ממוצע ביותר, נהג לקום מאוחר בבוקר, התחיל את המרדף מאוחר גם ב-17 וגם ב-18 ביוני. ב-18, כשהקורפוס הצרפתי השלישי והשישי עומדים לרשותו, הוא נתקל בכוחות מהצבא הפרוסי ליד ואבר (Wavre).
בלילה שבין ה-17 ל-18, הצבא הפרוסי חוזק על ידי הקורפוס ה-6 של פון בולוב, שלא היה נוכח בליגני.
לאחר התבוסה הפרוסית בליגני, עמדתו של ולינגטון בקואטרה-בראס הפכה לבלתי ניתנת להגנה. ב-17, שהיה יום גשום, הסיג ולינגטון את כוחותיו לעמדה שנסרקה מראש בווטרלו.
[עריכה] הקרב
בווטרלו, לוולינגטון הייתה את החווה המבוצרת Hougomont כנקודת עוגן לאגף הימני שלו, וכמה חוות אחרות משמאלו. נפוליאון ניצב מול הבעיה הגדולה הראשונה שלו כבר לפני שהקרב החל. כיוון שלא היה בטוח לגבי מיקום הצבא הפרוסי מאז מנוסתו מליגני יומיים קודם לכן, נפוליאון היה מודע לצורך להשתמש בארטילריית השדה הצרפתית. טבילת האש הזו נדחתה במשך שעות עד אשר האדמה, שהייתה לחה מהגשם שירד ביום הקודם, התייבשה במידה מספקת כדי לעמוד במשקלם של הכוחות הצרפתיים. הבוץ גם פגע בהתקדמותם של חיילות הרגלים והפרשים בעת שהתקדמו בכבדות לעמדותיהם. כשהארטילריה הצרפתית בסופו של דבר פתחה באש על כוחותיו של וולינגטון בערך בשעה 11:35 בבוקר, הרושם הצפוי על הכוחות המאוחדים מוזער בשל האדמה הרכה שספגה את פגיעתם של רבים מפגזי התותחים הצרפתיים.
מרכיב מכריע בתוכנית הקרב הצרפתית היה למשוך את כוחות העתודה של ולינגטון לאגף הימני שלו כדי להגן על הוגומון, אך ההתקפות הצרפתיות על החווה לא צלחו, גם לאחר שהצליחו לחדור לחצר החווה אך נהדפו. הוגומון הפכה ל"קרב בתוך קרב" ולאורך היום מגניה הצליחו למשוך אליה אלפים של חיילים צרפתיים להתקפות שלא הניבו פרי, בזמן שרק חלק קטן מכוחות העתודה של ולינגטון נשאבו לקרב זה.
בשעה 1:30 בצהריים הורה נפוליאון למרשל ניי לשלוח את חיילי הרגלים של דרלון קדימה נגד האגף השמאלי של חלקה המרכזי של החזית של ולינגטון, ממזרח ל-La Haye Sainte. ההתקפה זיעזעה את קווי הברית כשחלקה העיקרי נספג על ידי גדודים סקוטים, כמה מוותיקי המלחמה ממלחמת חצי האי האיברי שנשארו ככוח תגבורת בווטרלו. ההתקפה הצרפתית בסופו של דבר נהדפה על ידי חיל הפרשים הבריטים וההתנפלות המפורסמת של "הסקוטים האפורים". אירוע מרשים זה עלה לפרשים במחיר כבד ויחד הם כמעט לא שיחקו תפקיד ביתר הקרבות.
כשנפוליאון עזב באופן לא צפוי את שדה הקרב מוקדם אחר הצהריים, ניי טעה וחשב שתמרון כוחות הברית להתארגנות מאחורי הרכס הוא נסיגה כללית. מבלי להתייעץ, הוא הורה לפרשיו הכבדים להתקדם והתקפה גדולה של מעל 5,000 קירסירים הרעימה במעלה הרכס התלול. התוקפים נהדפו פעם אחר פעם על ידי ריבועי חיילי הרגלים של הברית, האש הטורדנית של הארטילריה הבריטית בזמן שהפרשים הצרפתים נסוגו במורד הרכס כדי להתארגן מחדש, ותקיפות-הנגד הנחרצות של גדודי הפרשים הקלים הבריטים שיעילותם באותו יום באופן כללי עברה מבלי ששמו אליה לב.
לאחר התקפות רבות מספור על הרכס בו נערכו כוחות הברית, הפרשים הצרפתים חוסלו למעשה. הפרוסים כבר תקפו את האגף הימני של הצבא הצרפתי כש-La Haye Sainte נפלה לידי הצרפתים לפנות ערב. במצב בו מרכז החזית של וולינגטון חשוף, נפוליאון הפעיל את העתודה העיקרית שלו, המשמר הקיסרי הוותיק הבלתי-מנוצח (המשמר הקיסרי הורכב מהחיילים הוותיקים והמנוסים ביותר של הצבא הצרפתי, בעלי ותק של עשרות קרבות), אשר, לאחר שצעד דרך סערה של פגזים ורסיסים, הוחרב על ידי האש הבלתי פוסקת של מטחי הרגלים הבריטים מלפנים ומהצד, שהוסתרו מבעוד מועד במארב. המשמר הקיסרי נסוג באי-סדר, ועם נסיגתו החלה בהלה בצבא הצרפתי והוא נפוץ לכל עבר.
[עריכה] התוצאות
בליל הצבא של ולינגטון כלל חיילים בריטים, גרמנים הולנדים. חלק מהם היו באיכות נמוכה מאוד (חלקם אף אהדו את נפוליאון), וברחו לפני שהקרב החל. אולם היו מספר גדודים זרים, שבהם בלט הלגיון הגרמני של המלך, שהגן על חוות La Haya Sainte, עד שאזלה לו התחמושת.
ולינגטון ובלוכר נפגשו בפונדק La Belle Alliance, שהיה מפקדתו של נפוליאון. זמן קצר לאחר התבוסה הצרפתית, נפוליאון איבד את כיסאו והוגלה לסנט הלנה, שם חי את שארית חייו.
[עריכה] קרב ווטרלו בתרבות
- קרב ווטרלו תואר על ידי ויקטור הוגו בספרו עלובי החיים.
- סרט הקולנוע הגרנדיוזי ווטרלו בכיכובו של רוד סטייג'ר משנת 1970.
- השיר "ווטרלו" בביצוע להקת אבבא השבדית זכה באירוויזיון 1974 ונבחר כשיר היובל באירוויזיון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] לקריאה נוספת
- פני הקרב, ג'ון קיגן, 1981, הוצאת מערכות.
| המלחמות הנפוליאוניות | ||||||||
| הקואליציה האנטי צרפתית ה־ | ||||||||
|
||||||||
|
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Waterloo |
