קרב חירבת כוריכור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: ניסוח לא אנציקלופדי ואוהד מדי. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

קרב חירבת כוריכור, קרב עקוב מדם במלחמת השחרור, בין פלוגה ב' מהגדוד הראשון של חטיבת יפתח לכוחות ירדניים, בסמוך להיכן ששוכן היום מושב שילת.

ב-17 ביולי 1948, לקראת תום מבצע דני וממש לפני הפסקת האש, נשלחה פלוגה ב' לחסום הגעת כוחות ירדנים מבית נבאללה לכיוון לטרון, שם התארגנה התקפה מכריעה. המחסום אמור היה להיות מוצב צפונית-מזרחית לרכס כוריכור (כיום היישובים כפר האורנים ולפיד), בנקודת מפגש הדרך (כיום כביש 455) עם נחל מודיעים.

לאחר כיבוש שילתא (כיום מושב שילת), הגיעה לשם פלוגה מוקטנת בת 2 מחלקות, שמנו 82 חיילים. מפקד הכח היה פנחס זוסמן (סיקו), אז בן 21 ולימים פרופסור ומנכ"ל משרד הביטחון.

עם רדת הלילה התחיל הכח לנוע לעבר רכס כוריכור. הלוחמים הבחינו בחיילים ירדנים על חירבת כוריכור, אולם המ"פ זוסמן החליט להמשיך במשימה לחסימת הכביש ולא לכבוש את החירבה שהייתה מרוחקת רק כמה מאות מטרים מהם. עם בוקר (ה-18 ביולי) התגלתה פלוגת הפלמ"ח והותקפה על ידי כח ירדני גדול, שלרשותו עמדו שריוניות שהגיעו בלילה וכן מרגמות בקוטר 82 מ"מ שטווחו על ידי הכוח שעל החירבה. במהלך נסיגה חפוזה לכיוון אל-בורג' ( העיר מודיעין של היום) נהרגו עשרות חיילים מאש הירדנים והכפריים מהסביבה. על אלה נוספו הרוגים מאש כוחותינו, לוחמים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח ששהו באל-בורג', שסברו בטעות שאלו כוחות אויב.

בסוף היום נספרו 45 הרוגים מתוך 82 שיצאו למשימה. אחד מההרוגים (יהודה שפייר), הוצא משדה הקרב בלילה הבא והובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק. יתר גופותיהם של ה-44 נשארו בשטח. רק לאחר כשנה וחצי, נאספו שרידי גופותיהם על ידי הרב הצבאי הראשי לצה"ל, אלוף שלמה גורן, והובאו לקבורה ביום י"א באדר (יום תל-חי), בקבר אחים בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל.

ביוזמתם של עזאי טרוינסקי ביחד עם חברים נוספים, התכנסו בני משפחות הנופלים לאחר 50 שנה, עם חברים לקרב, מפקדי הפלמ"ח בבית-הספר ביישוב לפיד ששמו הוסב ל"בית הספר הקהילתי הממלכתי לפיד המ"ה שם העלו זכרונות מאותו יום מר ונמהר.

ד"ר מאיר פעיל, היסטוריון, סיפר על הפעולה ועל משמעותה בהגנה על ירושלים.

רחבעם זאבי סיפר על כך שבמשך 50 שנה הדחיק את הקרב הזה ולא עלה על הגבעה גם כשהיה מפקד פיקוד המרכז, כי קרב זה נצרב אצלו כקרב קשה

[עריכה] לקריאה נוספת

עזאי טרוינסקי, ד"ר עמוס כרמל (עורך), "ראה אותם שותקים...", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 1999.
יוסף ארגמן, "חיוור היה הלילה, גירסת סיקו", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002.