מנחם המאירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ר' מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (מוכר בעיקר כ'המאירי') (1249 - 1315) מגדולי מפרשי התלמוד. תושב העיר פרפיניאן שבקטלוניה (כיום בחבל רוסיון שבדרום מערב צרפת).

מנחם המאירי

תאריך לידה	1249
תאריך פטירה	1315
השתייכות	בית המדרשו בפרובנס, מושפע מאוד משיטת הרמב"ם
נושאים בהם עסק	פרשן מקרא, פרשן תלמוד, פוסק ופילוסוף
חבוריו	פירושו לתלמוד - "בית הבחירה", חידושים על התלמוד, ספר 'מגן אבות', "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהילים ופירוש לספר משלי; "קרית ספר" וספרים נוספים שככל הנראה אבדו.

תוכן עניינים

1 חיבוריו
- 1.1 בית הבחירה
- 1.2 חיבורים נוספים
2 מתפיסותיו העקרוניות
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] חיבוריו

[עריכה] בית הבחירה

חיבורו המרכזי הוא פירושו לתלמוד - "בית הבחירה". בחיבור זה הוא מביא סיכום על דרך הפשט של הסוגיות, וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו. לשונו העברית הברורה וסגנונו המיוחד מסייעים משמעותי להבנת דברי התלמוד.

בחיבור מצויות מסורות פרשניות הן מאשכנז והן מספרד. מלבד זאת, בניגוד לרוב פרשני התלמוד, הרבה המאירי להשתמש בתלמוד ירושלמי לצורך פרשנותו, ולפניו היו מונחות נוסחאות של חיבור זה, שאינן בידינו כיום.

[עריכה] חיבורים נוספים

המאירי כתב ספרים רבים, והיה אחד מגדולי המחברים בתולדות ישראל. מלבד "בית הבחירה" חיבר המאירי חידושים על התלמוד, שרק מיעוטם שרדו. כמו כן כתב את ספר 'מגן אבות', בו הוא דן ב-24 נושאים הלכתיים שונים. ספר זה כתב המאירי בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובנס את מנהג רבם, והוא ביקש להגן על מנהג המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו.

המאירי חיבר גם ספר בשם "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהילים ופירוש לספר משלי; "קרית ספר" - הכולל הלכות כתיבת ספר תורה ובו רשימת מילים הכתובות בכתב מלא או כתב חסר, וספרים נוספים שככל הנראה אבדו.

[עריכה] מתפיסותיו העקרוניות

על אף היותו של המאירי איש תלמוד והלכה מובהק, הוא גילה עניין בפילוסופיה ובמדע. המאירי הושפע במיוחד ממשנתו של הרמב"ם. בוויכוח הגדול שהתפתח בעקבות ספרו של הרמב"ם 'מורה נבוכים' לגבי איסור לימוד הפילוסופיה, תמך המאירי ללא סייג בעמדת המגינים על עמדת הרמב"ם, וטען שאין בכך כל פסול.

בנוסף ראוי לציון גם יחסו של המאירי לגויים. בפירושו הוא עומד על כך שהנוצרים והמוסלמים (בלשונו: 'האומות הגדורות בדרכי הדתות') אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה, ולכן הדינים המתייחסים לגויים אינם חלים עליהם.

דוגמה לכך מדבריו על מסכת עבודה זרה דף כ' בדין מכירת בתים לגויים : "ולענין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו. הכונה לגויים שבאותו זמן ודומיהם עובדי אלילים שנשארו בקצוות" כוונתו כאן היא שאיסור מכירת הבתים המפורש בתלמוד תקף רק לעובדי עבודה זרה ממש - פסילי עץ ואבן. ואילו הנצרות וקל וחומר האיסלאם אינם נכללים בגדר עובדי עבודה זרה ולכן האיסור אינו חל עליהם. יש הטוענים, שדבריו אלה של המאירי נאמרו מתוך חשש מן הנוצרים, ואינם משקפים את דעתו האמיתית.