ראסטות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דרדלוקס (Dreadlocks), או כפי שנהוג לכנותם בישראל "ראסטות", הם קשרים בשיער היוצרים תספורת. בתרבות המערבית המודרנית הראסטות נקלעות באמצעות מסרגה קטנה. כדי להסירם נוהגים לרוב בעלי הראסטות לגלח את הראש לגמרי או כמעט לגמרי.

העדויות הראשונות לראסטות נמצאו בחפירות ארכיאולוגית במצרים, אשר חשפו גופות מעידן מצרים העתיקה בעלות סגנון שיער זה ואף פאות נוכריות עם צמות ארוכות. כתבי ודות עתיקים מתארים אף הם סגנון שיער זה וכתבים נוספים מצביעים על שימוש נרחב בתרבויות הקלטים, הויקינגים, האצטקים ושבטים גרמאניים שונים. כתבים נוצרים מתארים את ג'יימס הצדיק, הבישוף הראשון של ירושלים, כעוטה ראסטות עד לקרסוליו. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 החלה התעוררות דת הראסטפארי בג'מייקה אשר מאמיניה עטו את שיערם לרוב בדרך זו. עלייתו של זמר הרגאיי בוב מארלי, אשר נמנה על המאמינים בראטספארי, לגדולה הפכה את הסגנון לפופולרי בקרב מעריציו ואוהדי מוזיקת הרגאיי בכלל ברחבי העולם ומהם לכלל התרבות המערבית.

[עריכה] הצהרות דתיות ותרבותיות

לצמות הראסטות ישנם הקשרים תרבותיים רבים, על אף שבתרבות המערבית המודרנית הם לרוב בחירה אופנתית ותו לא.

כתות מסוימות בהינדואיזם מייחסות לרסאטות הצהרה על דחיית היוהרה והגאווה לטובת הרוחניות. האל ההינדי שיווה מתואר לרוב כבעל צמות שכאלה. אחד המיתוסים על שיווה מתאר אותו כשולט בנהר הגנגס בעזרת צמותיו ומווסת את זרימתו כדי שלא תציף את העולם. במקרה אחר מתואר שיווה כרוקד בחלל וצמותיו מפילות כוכבים ושאר גורמים שמימיים והורסות אותם. תכונות ומיתוסים אלו הקשורים בצמות הראסטות התוו הפכו אותן לסימני ההיכר אצל נזירים, שמאנים ושאר אנשי דת באזור.

מאמיני הראסטפארי מייחסים לראסטות סמל לרוחניותם ולמוצאם משבט יהודה, אשר סמלו היה אריה והראסטות הן כנסיון לחקות את רעמתו.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרדלוקס