ראש קרב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הביטוי "ראש קרב" (בראשי תיבות: רש"ק) מתייחס בדר"כ לחלק שמורכב בראש הטיל או הרקטה והוא המרכיב הייעודי שתפקידו לבצע את הפעולה לשמה שוגר הטיל או הרקטה.
הראש הקרבי יכול להתבסס על חומר נפץ קונבנציונלי או לא קונבנציונלי. לחלק הקדמי של ראש הקרב מחובר מרעום שתפקידו ליזום את הפיצוץ, על־ידי השלמת שרשרת הדטונציה.
המרעום יכול להיות אחד מהסוגים:
- מרעום מגע - מופעל בזמן וכתוצאה מהפגיעה (ישירות או לאחר השהייה).
- מרעום גובה - מופעל בגובה מסוים בדרך כלל מחושב לפי הלחץ הברומטרי.
- מרעום קירבה - (בדרך כלל בנוסף למרעום אחר) גורם לפיצוץ בקרבה למטרה.
ראש קרבי ביולוגי או כימי מופעל בגובה מסוים ולא עם הפגיעה והוא מבוסס על פיזור החומר.
בנוסף למרעום מכיל הראש הקרבי גם את הרכיב הייעודי- החלק הפעיל אשר שאמור לבצע פעולה כלשהי; ע"פ רוב פעולה אלימה. הרכב וסוג הרש"ק משתנה בהתאם לייעודו: נפיץ (טיל ארטילרי), מצרר (טיל נגד מערכי שריון), חלול (טיל נגד טנקים) או רסס (טיל נגד בני אדם).
ראש קרב קונבנציונלי נמדד על־פי משקלו, בדרך כלל מאות ק"ג בטילים וק"ג בודדים עד עשרות ק"ג ברקטות. טילי הסקאד שנורו במלחמת המפרץ, למשל, היו בעלי רש"ק של 250 ק"ג.
