רבה בר בר חנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רבה בר בר חנה | |
|---|---|
| דור: | 3 לאמוראים בבבל ובארץ ישראל |
| רבותיו: | רבי יוחנן |
| חבריו: | רב יהודה
|
רבה בר בר חנה – אמורא, חי בסוף המאה ה-3, מהדור השלישי של האמוראים. נולד בבבל. רבב"ח היה תלמידו של רבי יוחנן. לפי חלק מהדעות היה בנו של רבה בר חנה, שהיה בן אחיו של רבי חייא.
מפורסמים סיפורי הגוזמאות שלו, בעיקר במסכת בבא בתרא פרק חמישי "המוכר את הספינה" (אגדות רבה בר בר חנה). ויש שפירשו אותם כאלגוריה על תולדות עם ישראל (מהרש"א). הרב קוק כתב פירוש על האגדות שמופיע במאמרי הראי"ה.
[עריכה] מאמרותיו
- "מירושלים ליריחו עשרה פרסאות... עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח הקטורת (ריח הקטורת עובר את המרחק מבית המקדש ליריחו ונדבק בהן), כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח הקטורת" (מסכת יומא לט:)
- "אני ראיתי ראם בן יומו שהיה כהר תבור, ואורך צווארו שלוש פרסאות, ובית מרבעת ראשו פרסא וחי. הטיל גללים וסתם את הירדן" (מסכת בבא בתרא עג.)
- "אני ראיתי צפרדע שהייתה כמגדל הגרוניא (מגדל מסוים). בא תנין ובלעה. בא עורב ובלע את התנין ועלה וישב בראש האילן. בוא וראה כמה גדול כוחו של אותו אילן.
אמר רב פפא בר שמואל:'אלמלא הייתי שם, לא הייתי מאמין'" (שם)
- "פעם אחת היינו מהלכים בספינה וראינו דג שעלה חול על גבו וקנים גדלים עליו. סבורים היינו – יבשה היא. עלינו ואפינו ובשלנו על גבו. כשחם גבו של הדג – נתהפך... ואלמלא הייתה הספינה קרובה – היינו טובעים" (שם)
- "פעם אחת היינו מהלכים בספינה. הלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר של דג אחד שלושה ימים ושלושה לילות... שמא תאמר הספינה לא הייתה קלה בהליכתה ? ... כשהפרש זרק חץ אחריה הקדימתו" (שם, ויש שם עוד גוזמאות על עולם הטבע)
- "אמר לי (ערבי): בוא ואראך בלועי קורח (אנשי קורח שנבלעו באדמה). הלכתי וראיתי שני סדקים ועשן עולה מהם... אמר לי:'תן אזנך'. מה אתה שומע ? ושמעתי שהיו צווחים:"משה ותורתו אמת ואנו בדאים".
- "אמר לי אותו הערבי: בוא ואראך מקום שארץ ושמים נושקים זה לזה. הלכתי וראיתי הרקיע שהוא עשוי חלונות חלונות. נטלתי סלי והנחתיו בחלון הרקיע, ועד שגמרתי את תפלתי – בקשתיו ולא מצאתיו. אמרתי:'יש גנבים כאן ?' אמר לי הערבי:זהו הגלגל החוזר ברקיע. המתן עד למחר ותמצאנו (כלומר, השמים מסתובבים וישובו למקומם למחרת)".
- "למה נמשלו דברי תורה כאש... לומר לך: מה אש אינו דולק יחידי (לפי הסבר רש"י, צריך כמה גזרי עץ ביחד כדי שתדלק), אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי" (ללא חברותא) (מסכת תענית ז.)
