רג'ינלד קל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רג'ינלד קל Reginald Kell (נולד ביורק, אנגליה ב-1906, מת ב-5 באוגוסט 1981 בפרנקפורט, קנטאקי, ארצות הברית) היה קלרניתן בריטי.
נאמר עליו, שהיה הקלרניתן הראשון שיכול היה לנגן ללא זיוף מלמעלה למטה והוא היה הנגן הראשון החשוב, שהתמש בויברטו באופן מודע ועקבי בצליל שלו, ובמובן זה הציב לו כמופת את עמיתו האבובן לאון גוסנס. (ג'ק בריימר היה גם הוא חלוץ בויברטו, אבל הוא התפרסם במועד מאוחר יותר מקל.) בהשראת הזמרות הגדולות שפגש, בייחוד קירסטן פלגסטד, שאף קל לחקות את צלילי קולותיהן החמים ועשירי הביטוי בקלרנית.
סר תומס ביצ'ם בחר בו להיות קלרניתן ראשי בתזמורת הפילהרמונית של לונדון לפני מלחמת העולם השנייה ובפילהרמונית המלכותית אחריה. בראשונה החליף אותו ברנרד וולטון ובשנייה ג'ק בריימר.
ההקלטה שעשה לחמשייית הקלרנית של ברהמס עם רביעיית בוש נחשבה לציון דרך וקבעה אמת מידה. רפרטואר הסולו שלו נמשך מקורלי ולפניו עד ליצירות המאה ה-20.
קל היגר לארצות הברית בשנת 1947, שם בנה לו קריירה קונצרטית מצליחה. הוא פרש בגיל מוקדם, בן 51.
