רענן ויץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רענן ויץ (1913 - 1998), ממנהיגי ההתיישבות במדינת ישראל, חתן פרס ישראל.
נולד ברחובות לאביו יוסף ויץ ואימו רוחמה לבית אלטשולר - משפחה שעלתה בעלייה הראשונה. למד בגימנסיה העברית בירושלים ואחר כך למד אגרונומיה באיטליה (1932 - 1937).
כשחזר לארץ-ישראל עם תואר דוקטור התחיל לעבוד במחלקת ההתישבות בסוכנות היהודית. בתפקידו הראשון היה מדריך אזורי של ישובי עמק בית-שאן בימי "חומה ומגדל". בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי.
כשהשתחרר מונה על ידי ראש מחלקת ההתיישבות אליעזר קפלן להיות מזכיר המחלקה ולקח חלק מרכזי בפעולות התיישבותיות כמו הקמת 11 הנקודות בנגב. במלחמת העצמאות היה מנהל מפכ"מ (מפעלי הכימיה, הגוף שהפך ברבות הימים לתע"ש). ב-1949 מונה להיות המנהל הכללי של מחלקת ההתיישבות והפך ליד ימינו של לוי אשכול - הראש החדש של המחלקה - בהקמת ההתיישבות ההמונית. הוא זה שתכנן את חבל לכיש כמודל ראשון להתיישבות האזורית. ב-1963 נבחר להיות ראש מחלקת ההתיישבות, במקום לוי אשכול שנבחר לראש הממשלה.
ויץ הגה רעיונות רבים ששינו את פני החקלאות הישראלית, כמו חקלאות ליצוא, כפרים תעשיתיים והמצפים בגליל. הוא תיכנן אזורים חדשים כמו חבל עדולם, חבל הבשור והערבה.
בשנים 1961 עד 1966 כיהן כיושב ראש המכון לחקר החקלאות ברחובות, שלימים הפך לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. ב-1963 הקים את המרכז לחקר ההתיישבות ברחובות, ועמד בראשו עד יום מותו. כיום נקרא המרכז על-שמו "מרכז ויץ לחקר הפיתוח". לימד באוניברסיטת חיפה שהעניקה לו פרופסורה. ב-1990 הוא קיבל אתפרס ישראל על מפעל חייו.
רענן ויץ נחשב אחד המומחים החשובים בעולם בתחום תכנון הפיתוח בכלל והתכנון האזורי בפרט. ספריו בנושאים אלו תורגמו לשפות רבות ביניהן קוריאנית, סינית ותורכית. הוא שימש יועץ לפרויקטים בינלאומיים בתחום התכנון בארצות רבות, ביניהן ציילון, תורכיה, כרתים, סין וברזיל.
[עריכה] בין ספריו
- Rural Development in a Changing World
- Integrated Rural Development: The Rehovot Approach
- New Roads to Development
- From Peasant to Farmer (1971)
- ניחוח השיטה הקוצנית (אוטוביוגרפיה, 1997)
