רצח אמיל גרינצווייג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביום 10 בפברואר 1983, התקיימה הפגנת "שלום עכשיו" בדרישה למלא את מסקנות ועדת כהן, אשר חקרה את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בימי מלחמת לבנון. מסקנות הוועדה הוגשו ביום 7 בפברואר 1983, ובתגובה למסקנות הקשות, שהכילו פסקאות חריפות כנגד ראשי הממשל דאז, וביניהם שר הביטחון אריאל שרון וראש הממשלה מנחם בגין, הובילה "שלום עכשיו" הפגנה אשר יצאה ממרכז ירושלים אל ביתו של ראש הממשלה. ההפגנה נתקלה בהתנגדות מתחילת מסלולה, וסבלה מצעקות ואף מהתנכלויות פיזיות. לשיא הגיעו הדברים כאשר נזרק רימון רסס אל המפגינים, ממנו נהרג אמיל גרינצווייג, ונפצעו תשעה מפגינים, ביניהם אברהם בורג.
אמיל גרינצווייג, הנרצח, היה אז בן 35. גרוש ואב לילדה, שירת כקצין במילואים, ובמסגרת זו אף לחם בלבנון.
לאחר חקירה נתפס הרוצח יונה אברושמי, תושב ירושלים. אברושמי הודה כי הושפע מהאווירה הקיצונית שהייתה כנגד אנשי שלום עכשיו, ולכן החליט לפגוע בהם. לדבריו, הוא ראה במפגינים בוגדים.
אברושמי נעצר בראשית 1984 בעקבות מידע מסוכן משטרתי, ועל אף שהודה במעשה בחקירה שינה אחר כך את גרסתו וסירב תקופה ארוכה להודות שזרק את הרימון. בשנת 1985 הורשע ברצח ונידון למאסר עולם. ערעור שהגיש על פסק הדין נדחה בשנת 1987. בשלב מסוים הודה שוב ברצח וביקש הקלה בעונשו. הוא טען שהושפע מאווירת ההסתה הקשה שהייתה באותה עת ולמעשה היה (לטענתו) כלי בידיהם של אנשי ימין שברחו אחר כך מאחריות.
בפברואר 1995 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-27 שנה. בשנת 2002 הופיע בפני ועדת שחרורים וביקש ניכוי שליש. בקשתו נענתה אך לאחר ערעור הפרקליטות הוחזרה הבקשה לוועדה. לאחר שאושר לו שוב שחרור מוקדם פנתה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי ואחריו לבית המשפט העליון, שביטל את ההחלטה. נטען שם שלא נלקח בחשבון עברו האלים בכלא ובעיקר שייתכן והוא משתמש בסמים. ביולי 2003 ניסה שוב לקבל שחרור מוקדם אך נענה בשלילה. ללא שחרור מוקדם צפוי אברושמי להישאר בכלא עד 2011.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רע"ב 8921/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים המיוחדת ויונה אברושמי, ניתן ב-24.10.02, פסק הדין בעניין בקשת השחרור של אברושמי
