שטפון הים הצפוני (1953)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטפון הים הצפוני והסערה שנלוותה לו שאירעו בלילה שבין 31 בינואר ל-1 בפברואר 1953, יצרו אסון טבע חמור בחופי הולנד ואנגליה. נזקי השטפונות והסערה הורגשו גם בבלגיה, דנמרק וצרפת. האסון נגרם מגאות גבוהה בים הצפוני, אשר הוחמרה כתוצאה מהגעתה של סופה חזקה למערב אירופה. מפלס המים עלה באופן מקומי לגובה של 5.6 מטרים מעל ממוצע גובה פני הים. המים הגואים הכריעו את סוללות המגן לאורך החופים וחוללו הצפות נרחבות. למעלה מ-2,373 איש נספו באסון: 1,835 בהולנד, 307 באנגליה ולמעלה מ-230 בכלי שיט בים הצפוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] השטפון בהולנד
בלילה שבין 31 בינואר ל-1 בפברואר 1953 נפרצו סוללות רבות במחוזות זילנד, צפון הולנד ודרום הולנד כתוצאה מהסופה והגאות. שטחים נרחבים הוצפו כליל. רבים בהולנד עודם מציינים את זכרון הנספים באחד בפברואר. רבים מהשטחים שהוצפו היו חלקות אדמה מוקפות סכרים, המצויות מתחת לגובה פני הים. חלקה מעין זו, ש"נכבשה" באופן מלאכותי, מכונה פּוֹלדר בשפה ההולנדית.
[עריכה] היעדר התראה מוקדמת
באותה תקופה תחנות הרדיו המקומיות לא שידרו בשעות הלילה, ורבות מהתחנות הקטנות לניטור מזג אוויר פעלו רק בשעות היום. כתוצאה מכך לא קיבלה האוכלוסייה באזורי הסיכון מבעוד מועד את אזהרות מכון החיזוי המטאורולוגי ההולנדי. הסופה חוללה שיבושים ברשתות הטלפון והטלגרף, ובתוך שעות הקימו חובבי רדיו רשת חירום אלחוטית. פעילותם ההתנדבותית של חובבי רדיו אלה הייתה ערוץ התקשורת היחיד של אזורי האסון עם שאר העולם במשך עשרה ימים ולילות רצופים. בנוסף, היות והאסון התחולל במוצאי שבת, שירותים ציבוריים רבים לא היו מאוישים.
[עריכה] נזקי האסון
ההצפות כיסו במים חלקים גדולים מן המחוזות דרום הולנד, זילנד וצפון בראבנט. במחוז צפון הולנד הוצף רק פולדר אחד, בין היתר הודות לתושיית התושבים, כפי שנראה להלן.
ארבעה עשר איים הוצפו באסון, בהם שבעה באורח קשה. כמו כן הוצפו חלקים מעיירה במחוז זילנד ואזורים בקרבת שתי עיירות במחוז צפון בראבנט. ועדת חקירה ממשלתית מצאה כי השטפונות הביאו למותם של 1,835 תושבים וחייבו את פינויים של עוד 70,000 איש. מי הים כיסו 1,365 קמ"ר אדמה, לרבות 9% מהאדמה החקלאית בהולנד. כ-30,000 בהמות טבעו, 47,300 מבנים נפגעו וכ-10,000 מתוכם הוצאו מכלל שימוש. הנזק הכולל נאמד בזמנו ב-895 מיליון גילדן.
[עריכה] "האצבע בסכר" שמנעה אסון
סוללת עפר לאורכו של אחד מיובלות נהר הריין הגנה על בתיהם של שלושה מיליון תושבים במחוזות דרום הולנד וצפון הולנד. אחד המקטעים בסוללה לא חוזק כראוי על ידי חיפוי אבן. מתנדבים עמלו על חיזוק מקטע זה, אך הוא קרס בסביבות השעה חמש וחצי לפנות בוקר ב-1 בפברואר. מי הים געשו אל תוך הפולדר. בצעד נואש, הורה ראש העיירה המקומית (Nieuwerkerk aan den Ijssel) לבעל ספינת הנהר "שני האחים" (de Twee Gebroeders) לנווט אותה לתוך הפרצה בסוללה. התוכנית עלתה בהצלחה – הספינה סתמה את הפרצה בסוללה ואסון גדול נוסף נמנע.
[עריכה] תגובות לאסון
מספר מדינות שכנות שלחו חיילים לסייע בחיפוש והצלה. צבא ארצות הברית שלח מסוקים מגרמניה לסיוע בחילוץ אנשים מגגות בתיהם. יוליאנה מלכת הולנד והנסיכה ביאטריקס ביקרו באזורי האסון כעבור ימים ספורים. הותנעו תוכניות שיקום שהסתייעו במגבית לאומית ובסיוע בינלאומי. מבחינה פוליטית הביא האסון לחקיקת תוכנית דלתא – תוכנית בינוי רחבת היקף במסגרתה קוצר קו החוף ההולנדי ונוצקו אמצעי מיגון נוספים, במטרה להפחית את הסכנה הנשקפת משטפונות עתידיים. בפרט נסכרו מרבית שפכי הנהרות בהולנד, לרבות שפכי נהרות הריין והמז. כעבור 35 שנים נשלמו העבודות, בשנת 1998, עם הקמת מחסום מפני נד סופה (Storm surge) על שפך הריין בקרבת העיר רוטרדם.
[עריכה] שטפון הים הצפוני בארצות אחרות
[עריכה] השטפון בבריטניה
שטפון הים הצפוני גרם לאחד מאסונות הטבע החמורים בתולדות הממלכה המאוחדת. נזקים נרשמו לאורך למעלה מ-1,600 ק"מ של קו החוף הבריטי והוצפו אדמות בשטח העולה על אלף קמ"ר. ההצפות הביאו לפינוי יותר משלושים אלף תושבים מבתיהם, וכ-24,000 נכסים נפגעו קשות. בעקבות האסון הוקם מגן התמזה בשנות ה-80 של המאה ה-20, במטרה למנוע את הצפת מרכז לונדון בעת גאות נהר התמזה.
בסה"כ נהרגו 307 אנשים על אדמת אנגליה ועוד 224 תושבים בריטיים על כלי שיט בים הצפוני. במניין זה נכללים 132 מנוסעי המעבורת הנסיכה ויקטוריה שטבעה בין סקוטלנד לאירלנד כתוצאה מהסערה. טביעת המעבורת הייתה האסון הימי החמור ביותר בבריטניה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. טביעת המעבורת במהלך שיט שגרתי עוררה תרעומת רבה בציבור, בפרט משום שלא נמנו נשים או ילדים בין ארבעים הניצולים באסון.
[עריכה] השטפון בבלגיה
גם לאורך חופי בלגיה המישורית נפגעו סוללות מגן רבות. נזק כבד נגרם באנטוורפן ובאוסטנד.
[עריכה] הצפות עתידיות
צירוף הנסיבות שהביא לאסון בשנת 1953 עשוי לשוב ולאיים על האוכלוסייה לחופי הים הצפוני. בנוסף, פני הים עולים בהדרגה כתוצאה מהתחממות עולמית ופני הקרקע במערב הולנד ודרום-מזרח אנגליה שוקעים בהדרגה מאז תום עידן הקרח האחרון. התפתחויות אלה עשויות להחמיר את היקפן ושכיחותן של סערות בעתיד.
מאז 1953 השתפרו אמצעי חיזוי מזג האוויר, אמצעי התקשורת ושירותי החירום, כך שניתן יהיה לצמצם את שיעור האבידות באוכלוסייה במקרה של הצפות עתידיות. עם זאת, צפיפות האוכלוסין לאורך החופים עלתה באופן משמעותי במרוצת השנים, כך שגם כיום קיים חשש להיפגעות אלפי תושבים כתוצאה מאסון טבע דומה. בנוסף דרושה תחזוקה שוטפת של אמצעי מיגון החופים שהותקנו בעקבות השטפון של שנת 1953.
[עריכה] מקורות
קלמן, אילן, Assessment of UK deaths, 1953, מחקר שבוצע עבור המרכז לסיכונים בסביבה בנויה CURBE, אוני' קיימברידג'
