שיטת המשחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שיטת המשחק The Method היא טכניקת משחק אשר בה השחקנים מנסים לשעתק על הבמה את המצב הרגשי בו נתונה הדמות אותה הם מגלמים, במאמץ ליצור הופעה מציאותית, כמו בחיים האמיתיים. "השיטה" מתייחסת לסוגת תרגול שלפיה שחקנים שואבים השראה מרגשותיהם, זכרונותיהם וניסיונם על מנת לעצב את הדמות אותה הם מגלמים.

תוכן עניינים 1 מקורות 2 הטכניקה 3 מורים 4 שחקנים יוצאי חלצי השיטה 5 ספרים על השיטה

[עריכה] מקורות

"השיטה" היא ביסודה אסכולה אמריקאית שפותחה ונהפכה להיות פופולרית על ידי לי שטרסברג ב"אולפן השחקנים" וב"קבוצת התיאטרון" בעיר ניו יורק בשנות הארבעים והחמישים. היא נגזרת משיטת סניסלבסקי על שמו של קונסטנטין סטניסלבסקי, שהיה חלוץ בפיתוחם של רעיונות דומים בשאיפתו ל"אמת תיאטרלית". הדבר יושם בצוותא עם השחקנים המובילים ברוסיה בד בבד עם הדרכתו, כתיבתו ומשחקו בתיאטרון האומנותי המוסקוואי (שנוסד ב-1897).

תלמידיו של שטרסברג כוללים רבים מן השחקנים המפורסמים ביותר באמריקה במאה העשרים ובכללם פול ניומן, אל פאצ'ינו, ג'יימס דין, דסטין הופמן, מרילין מונרו, רוברט דה נירו, סטיב מקווין, מרלון ברנדו ורבים אחרים.

[עריכה] הטכניקה

ישנם המחשיבים את שיטת המשחק כקשה ללימוד. באופן חלקי הדבר הוא תפישה מוטעית שלפיו זוהי שיטה "בלבדית". השיטה "The Method" (בניגוד ל"method" ב-m קטנה) מתייחסת על פי רוב להוראתו של לי שטרסברג, אך למעשה אין איש שקבע מסמרות בה. סטניסלבסקי בעצמו שינה את שיטתו באופן תדיר ורב תהפוכות במהלכה של הקריירה שלו. רב הגוניות וחוסר הבהירות יכולים להופכה לקשה ללימוד כשיטה בלבדית. הדבר נובע חלקית אף מן העובדה שלעתים שיטות משחק מאופיינות על ידי צופים מן הצד כנטולות כל גישה טכנית או יחודית למשחק, בעוד שהרוויה בבתי ספר למשחק, בתוכניות לימודים ובשנים הרבות המוקדשות ללימודים סותרות הנחה זו.

על כל פנים ניתן לטעון בהכללה ששיטת המשחק משלבת עיון זהיר במניעיה הפסיכולוגיים של הדמות ובמידה מסוימת הזדהות אישית עימה, ובוודאי שיעתוק מצבה הרגשי של הדמות בדרך מציאותית. בדרך כלל יוצר הדבר ניגוד לקלישאות, אי מציאותיות ו"חותמת גומי" כביכול או משחק מופגן. ברוב המקרים, על כל פנים, הסברה נעשית אודות הדמות וטבעם הגחמני, החמקמק והרגיש של הרגשות המשתלבים יחדיו והופכים את שיטת המשחק לקשה ללימוד.

השיטה משתנה בגרסה המדויקת הנלמדת על ידי במאים ומורים רבים הטוענים להפצתם של עקרונות הטכניקה, התהליך יכול לכלול אידאולוגיות ותרגולים שונים כמו: "כאילו", "תחליף", "זיכרון רגשי", ו"הכנה".

חלוץ תיאטרון אחר, סנפורד מייזנר, דגל באסכולת משחק שונה, אם כי קרובה, המכונה טכניקת מייזנר. מייזנר נפרד משטרסברג על רקעו של (sense memory או sensory memory) "זכרון תחושה" או "זיכרון רגשי" אחת מעקרונות השיטה האמריקאית בת הזמן ההוא. אלו שהתלמדו אצל שטרסברג ניסו לעתים קרובות לחוות את כל מנעד הרגשות כמו הדמות אותה הם מגלמים, והשתמשו לעתים קרובות בניסיון אישי על הבמה על מנת להזדהות עם חיי הרגש של הדמות ולהביעם על הבמה. מייזנר סבר כי זהו דבר שכלתני יתר על המידה ודגל בשקיעת עצמנו לתוך הדמות ולהתפתח באופן חופשי באמצעות ההבנה של מניעיה ודרך תרגילים הוא תכנן לעזור לשחקן להשיג השקעה אמוציונלית בפרץ הרגשות ואז לשחרר אותו או אותה על מנת שיוכלו להגיב לדמות.

סטלה אדלר, המאמנת שתהילתה חוזקה על ידי הצלחתם של תלמידיה מרלון ברנדו ורוברט דה נירו, כמו גם היותה המורה היחידה מקבוצת התיאטרון שלמדה את טכניקת המשחק בצוותא עם סטניסלבסקי בכבודו ובעצמו, נפרדה אף היא משטרסברג ופיתחה צורת משחק אחרת משל עצמה. הטכניקות שלה היו מבוססות על הרעיון שאין האדם חייב להעלות באוב רגשות מעברו, אלא להשתמש במקום זאת בנסיבות נתונות. הטכניקה של סטלה אדלר נסמכת על ההתמדה במשימה של רצונות, צרכים, ומטרות. הדבר גם גורם להמריץ את השחקן לתור אחר דימיונו עם השימוש ב"כאילו". כפי שהיא הטיפה לעתים מזומנות, "אנו מה שאנחנו עושים, לא מה שאנחנו אומרים".

[עריכה] מורים

עבודתו של סטניסלבסקי ובכללה האוטוביוגפיה שכתב "חיי כאומנות", ושלישיית הספרים שחיבר מדמה את בית הספר למשחק שלו כאילו היה זה הוא בעצמו שמורה בו: "שחקן מתכונן", "בנייתה של דמות", ו"יצירת תפקיד", עוררה השראה בקרבם של רבים אחרים לנהות אחר הדוגמה שהתווה כשיטת לימוד עיקרית הם כוללים את:

• Eugeny Vakhatangov, תלמידו של סטניסלבסקי ובן חסותו, כמו גם שחקן ובמאי.
• Uta Hagen, שחקנית, מחברתו של "הכבוד למשחק" ו"אתגר עבור השחקן". (היא הדגישה את ה"הזדהות" וה"תחליף".
• Richard Bolesawski, שחקן ובמאי סרטים.
• סטלה אדלר, שחקנית.
• לי שטרסברג, במאי, שחקן ומפיק.
• רוברט לואיס, מיסד משותף של אולפן השחקנים ומחבר

"שיטה - או טירוף ?".

• הרברט ברגהוף, מייסד אולפני HB.
• סנפורד מייזנר, שחקן.
• מיכאל צ'כוב, שחקן, במאי, סופר. (שיטתו במידה רבה היא גישה מבחוץ ובמידת מה יותר "מטפיזית", המסתעפת ומתכנסת בחזרה לסטניסלבסקי במהלכה של הקריירה שלו).

הטכניקה ממשיכה להילמד בבתי ספר ברחבי העולם, בכללם המכון לתיאטרון ולסרטים של לי שטרסברג בניו יורק ולוס אנג'לס ואולפן השחקנים שבבית הספר לדרמה בניו יורק.

[עריכה] שחקנים יוצאי חלצי השיטה

ידוע שהשחקנים הללו השתמשו בשיטת המשחק כחלק מהטכניקה שלהם:

• מרלון ברנדו
• אלן בורסטין
• לי גראנט
• Aamir Khan
• מרילין מונרו
• פול ניומן
• אל פאצ'ינו
• ג'ורג' פפארד
• רוד סטייגר
• ג'ין ויילדר
• שלי וינטרס

[עריכה] ספרים על השיטה