שיטת רישום זכויות במקרקעין בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שיטת רישום זכויות במקרקעין בישראל היא באמצעות מרשם המקרקעין המתנהל בלשכת רישום המקרקעין, שנקראה בתקופת השלטון העותמ'ני בשם התורכי טאבו (ושם זה מקובל בציבור עד היום לכינוייה של הלשכה) ובתקופת המנדט הבריטי נקראה בשם "משרד ספרי האחוזה". בלשכה מתנהל מרשם מסודר הנקרא "פנקסי המקרקעין" (למרות שכיום הרישום שוב אינו בפנקסים, אלא בתכנת מחשב). זו היא השיטה המקובלת לשם רישום זכויות במקרקעין (בעלות, חכירה, ירושה) וחובות (משכנתאות, עיקולים, צווי מניעה, הודעות על הפקעות) ולשם העברת זכויות במקרקעין מאדם לאדם בישראל.

השיטה מתבססת על שיטת טורנס אשר המנדט הבריטי החל ליישם אותה בארץ ישראל בשנת 1928. של הסדר של מיפוי המקרקעין במפות של גושים וחלקות מוגדרים ומתוחמים, על פי פקודת הסדר זכויות קנין במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (המבוססת על פקודה מנדטורית). שיטה זו מבטיחה את הזכויות בקרקע ומבטיחה בעלות מוחלטת על המקרקעין שכוללת בתוכה:

אישור בעלות על החלקה בפנקס הרישום.

רישום כל פרטי החלקה שמשורטטים על מפה שמתארת גם את גבולות החלקה שהיא נשוא הזכות.

מתן מספרי זהוי לגושים והחלקות.

רישום מהותה של הזכות (על הזכויות המהותיות חלו עד 1969 חוקי המקרקעין העות'מניים, ומאז אותה שנה על החוק הישראלי - חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969).

רישום השעבודים החלים על הזכות.

רישום יחידות בבתים שיש בהם יותר מיחדה אחת (דירה, חנות, אולם, מחסן) כיחידות נפרדות (תת חלקות), בדרך של רישום בנין בפנקס הבתים המשותפים המתנהל לפי חוק המקרקעין (שהחליף את חוק בתים המשותפים, התשי"ב-1952.

מתן אפשרות לפני רכישת מקרקעין לוודא בצורה מדוקדקת את כל פרטי המקרקעין, (בעלי המקרקעין, גבולות, שטח, שעבודים). זכותו של כל אדם לקבל את המידע האמור בצורת תמצית מן הרישום בפנקסי המקרקעין, הנקראית "נסח", מבלי צורך להוכיח זיקה לנכס.

[עריכה] יתרונות השיטה

הקרקע עברה מיפוי קדסטרי שמבטיח רישום מדויק של הגבולות ושל שטח המקרקעין. הרישום המדויק מקטין באופן משמעותי סכוסכים על גבולות קרקע ויתרונותיו הם:

הרישום מאפשר את מישכון המקרקעין.

הרישום מבטיח את זכות בעליו גם אם הוא לא נמצא במקרקעין.

שיטת הרישום מאפשרת שהזכויות על המקרקעין ישויכו לבעל אחד או למספר בעלים.

לבעל הזכות בקרקע בלבד יש את הזכות להעביר את זכיותיו במקרקעין.

[עריכה] הסיפור שמאחורי המילה "טאבו"

השיטה העות'מאנית, בדומה לשיטות אחרות, ובהמשך לממלוכים שלפניהם, חילקה אדמה תמורת שירות צבאי. "הסיפאיים" היו פרשים שקיבלו אחוזות תמורת התחייבויותיהם הצבאיות. בזמן מלחמה היו אותם בעלי אחוזות צריכים לספק לסולטן חיילים מבין עובדי אחוזותיהם. כך התגלגל המונח "טאבו", המקובל עד היום כאסמכתא לרישום מקרקעין. זוהי מילה תורכית בשם "טאפו", שבגלל ההיגוי הערבי הפכה ל- "טאבו". מקורה בתעודות שנתנו הסיפאיים לאיכרים לעדות על החכרת הקרקעות לאיכרים. עם הזמן התמוטטה שיטת הסיפאיים בחלקה והוחלפה על ידי גובי מיסים, שקבלו מהשלטון המרכזי את הזיכיון לגביית מיסים תמורת סכום קבוע שהעבירו לקופת הסולטן. המילה טאבו, שרדה את כולם במשך מאות בשנים עד ימינו אנו.