שיקו בוארקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

שיקו בוארקי על עטיפת אחד מאלבומיו

פרנסישקו (שיקו) בוארקי דה הולנדה (Francisco Buarque de Hollanda ) (נולד ב-19 ביוני 1944), זמר, מלחין, איש תיאטרון, תסריטאי וסופר ברזילאי.

בוארקי נולד בריו דה ז'נירו שבברזיל. אביו, סרז'יו בוארקי דה הולנדה, היה סוציולוג והיסטוריון נודע. בשנות נעוריו גילה בוארקי עניין רב במוזיקה: הוא הושפע עמוקות מן הבוסה נובה, במיוחד משיריו של הזמר ז'ואו ז'ילברטו, שלימים נשא לאישה את אחותו של בוארקי, מיוצ'ה. עם תום לימודיו התיכוניים פנה בוארקי דווקא ללימודי ארכיטקטורה, אך לאחר ארבע שנים נטש את האוניברסיטה עם ראשית פרסומו בתחום המוזיקה.

[עריכה] יצירתו בתחום המוזיקה

יצירתו המוזיקלית של בוארקי רבת משקל בכל קנה מידה אמנותי, אולם הפן הייחודי והבולט שבה, הוא האופן בו ביטא באמצעותה את עמדתו הפוליטית ומלחמתו בהגבלות החמורות שהטילה הדיקטטורה על חופש הביטוי. הוא החל להופיע בשנת 1964 והתפרסם תחילה כמוזיקאי של פסטיבלים ותוכניות טלוויזיה. תקליטו הראשון, שיצא בשנת 1966 והנושא את שמו, בישר את אופי יצירתו גם בעתיד: היו בו שירי סמבה כובשי לב, משחקי מלים יצירתיים ונוסטלגיה סמויה, בעלת נימה טראגית.

בוארקי גילה מעורבות פוליטית כבר מתחילת דרכו האמנותית, אך פעילותו כנגד השלטונות הפכה אינטנסיבית יותר ויותר, עד שבשנת 1968 - כמו חבריו היוצרים קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל - נעצר, וחודשים ספורים לאחר מכן הוגלה לאיטליה. בשנת 1970 חזר לברזיל וניצל את תהילתו וכשרונו כדי למחות נגד הדיקטטורה. באותה תקופה הצליח אחד משיריו, Apesar de Você, לחמוק מעיני הצנזורה והפך להמנון התנועה הדמוקרטית. רק לאחר שנמכרו יותר מ-100,000 עותקים של התקליטון נאסרה הפצתו והוא הוסר מן המדפים. במהלך שנות ה-70 וה-80 המשיך בוארקי את מלחמתו המוזיקלית בדיקטטורה, לעתים תוך שיתוף פעולה עם במאי קולנוע ועם מוזיקאים אחרים כאנטוניו קרלוס ז'ובים, וינישיוס דה מוראס, ולוזו, ז'יל, אדו לובו ואחרים. יצירתו המוזיקלית עדיין בעיצומה: בשנים האחרונות יצאו לאור מספר תקליטורי DVD שלו.

ברבים משיריו של בוארקי התייחסויות חברתיות, תרבותיות וכלכליות רחבות אף יותר מסוגיית חופש הביטוי, אך הם אינם נעדרים צד אישי. המייחד אחדים מהם הוא ה"אני" הנשי, שבוארקי מאמץ לעתים. אם שירתו של ז'ואו ז'ילברטו הייתה חדשנית בעת שנשמעה לראשונה גם משום שהיו בה עדינות ורכות "בלתי גבריות", הרי שבוארקי, שנים אחר כך, לא היסס לשיר בקולו הרך שירים שכתב הנושאים אופי של נשיות בלתי מתפשרת. כך, למשל הקליט בוארקי ביצוע משלו לשיר "האהוב שלי" ("O meu amor") מ-1978:

O meu amor

Tem um jeito manso que é só seu

De me deixar maluca

Quando me roça a nuca

E quase me machuca com a barba malfeita

E de pousar as coxas entre as minhas coxas

Quando ele se deita,

...ai

ובתרגום חופשי לעברית -

האהוב שלי

יש לו דרך משונה שהיא רק שלו

שמוציאה אותי מדעתי

כשהוא שורט את צווארי

וכמעט פוצע אותי בזיפי הזקן שלו

כשהוא דוחק את ירכיו בין ירכיי

כשהוא משתרע

איי...

("האהוב שלי", מתוך "אופרה דו מלנדרו")

[עריכה] יצירתו בתחום התיאטרון

כבר בשנת 1965 היה בוארקי מעורב בהפקת תיאטרון סטודנטיאלית. בשנת 1967 כתב את המחזה "מהומה" (Roda-Viva) שהועלה בריו דה ז'נירו ובהפקתו הראשונה שיחקה מי שלימים נשא לאשה, השחקנית מרייטה סוורו. ההפקה השנייה, בהשתתפות צוות שחקנים אחר, הפכה לסמל ההתנגדות לדיקטטורה, לאחר שכוח הקרוי "קומנדו ללכידת קומוניסטים", שכלל לא פחות מ-110 לוחמים, פרץ אל הבמה, היכה את השחקנים והחריב את התפאורה.

בשנת 1973 תכנן בוארקי להעלות את ההצגה "קלבאר, שיר הלל לבגידה" שבמרכזה דמותו ההיסטורית של פורטוגזי אשר סייע להולנדים במלחמתם בפורטוגל. במונחים של אותם ימים הייתה זו הפקה יקרה ביותר (30,000 דולר) ובחזרות הועסקו לא פחות משמונים איש, אך היא לא אושרה על ידי הצנזורה ואפילו דבר האיסור נאסר לפרסום. רק לאחר שש שנים הגיע האישור המיוחל וההצגה הועלתה בפני קהל.

את יצירתו "אופרה דו מלנדרו" ("האופרה של הנוכל") משנת 1978, ביסס בוארקי על "אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי משנת 1728 ועל "אופרה בגרוש" הידועה של ברטולט ברכט וקורט וייל מ-1928. בשנת 1985 כתב בוארקי את התסריט לסרט שנעשה על פי ההצגה.

[עריכה] יצירתו בתחום הספרות

לאורך השנים פרסם בוארקי מספר ספרים, בהם סיפורת ושירים לילדים. הוא היה שותף לכתיבת תסריטים לקולנוע, ביניהם לסרטים שהתבססו על מחזותיו וספריו. בשנת 2003 יצא לאור ספרו "בודפשט" (תורגם לעברית), אשר זכה בשנה שלאחר מכן בפרס ז'בוטי היוקרתי. ספריו נמכרו ביותר מחצי מיליון עותקים.